משנה
המשנה דנה בברכה על אכילת שני מינים יחד שלא בתוך הסעודה שברכותיהם שונות כשהאחד עיקר והשני טפל לו.
הביאו לו מליח (מאכל משומר במלח) – כגון דגים מלוחים, כתחילה (בהתחלה) – לפני הסעודה, לאוכלו בפני עצמו, ולא כפרפרת לפת בתוך הסעודה, ופת עמו – שאוכל מעט לחם עם המליח, כדי להפיג את הטעם המלוח של המליח, מפני שקשה לו לאכול את המליח לבדו, - מברך על המליח ופוטר את הפת – מברכה, שהפת טפילה לו – למליח, והברכה על העיקר פוטרת את הטפל. זה הכלל: – כך הוא סיכום הדברים: כל שהוא עיקר ועמו טפילה – האוכל שני מאכלים שאחד מהם הוא עיקר מזונו והשני טפל לו, - מברך על העיקר ופוטר את הטפילה – בברכה על העיקר.
בתוספתא ברכות ד,יג-יד שנו: הביאו לפניו אורז (מבושל) ויין - מברך על האורז (מפני שהאורז הוא עיקר) ופוטר את היין; צנון ונובלות - מברך על הצנון (מפני שהצנון הוא עיקר) ופוטר את הנובלות; מליח ופרוסה (של פת) - מברך על המליח (מפני שהמליח הוא עיקר) ופוטר את הפרוסה. רבי חנינה בן גמליאל אומר: מליח הבא כתחילה לפני המזון ופת הבאה עם המליח לאחר המזון (שהמליח הוא עיקר, והפת באה רק לבטל חריפות המליח) - טעונה ברכה לפניה ולאחריה (צריך לומר: 'טעון ברכה לפניו ולאחריו', והכוונה למליח. ואף שאוכלו עם הפת לאחר הסעודה, אין דינו כבא באמצע הסעודה, ואין ברכת המזון פוטרת אותו, וצריך לברך אחריו במיוחד).
תנא קמא קובע שהמליח עיקר והפת שעימו טפילה לו. רבי חנינה בן גמליאל מדבר על הבאת מליח ופת עימו, אם כתחילה לפני המזון ואם לאחר המזון, והוא קובע שהיות והמליח והפת הובאו לפני הסעודה או לאחריה, אין הם נכללים בברכה על המזון וטעונים ברכה לפני אכילתם ולאחריה.
"זה הכלל" במשנה בא במקום שני הפרטים הנוספים שבתוספתא: אורז ויין, צנון ונובלות.
• • •
המשנה דנה בברכה על אכילת שני מינים יחד שלא בתוך הסעודה שברכותיהם שונות כשהאחד עיקר והשני טפל לו.
הביאו לו מליח (מאכל משומר במלח) – כגון דגים מלוחים, כתחילה (בהתחלה) – לפני הסעודה, לאוכלו בפני עצמו, ולא כפרפרת לפת בתוך הסעודה, ופת עמו – שאוכל מעט לחם עם המליח, כדי להפיג את הטעם המלוח של המליח, מפני שקשה לו לאכול את המליח לבדו, - מברך על המליח ופוטר את הפת – מברכה, שהפת טפילה לו – למליח, והברכה על העיקר פוטרת את הטפל. זה הכלל: – כך הוא סיכום הדברים: כל שהוא עיקר ועמו טפילה – האוכל שני מאכלים שאחד מהם הוא עיקר מזונו והשני טפל לו, - מברך על העיקר ופוטר את הטפילה – בברכה על העיקר.
בתוספתא ברכות ד,יג-יד שנו: הביאו לפניו אורז (מבושל) ויין - מברך על האורז (מפני שהאורז הוא עיקר) ופוטר את היין; צנון ונובלות - מברך על הצנון (מפני שהצנון הוא עיקר) ופוטר את הנובלות; מליח ופרוסה (של פת) - מברך על המליח (מפני שהמליח הוא עיקר) ופוטר את הפרוסה. רבי חנינה בן גמליאל אומר: מליח הבא כתחילה לפני המזון ופת הבאה עם המליח לאחר המזון (שהמליח הוא עיקר, והפת באה רק לבטל חריפות המליח) - טעונה ברכה לפניה ולאחריה (צריך לומר: 'טעון ברכה לפניו ולאחריו', והכוונה למליח. ואף שאוכלו עם הפת לאחר הסעודה, אין דינו כבא באמצע הסעודה, ואין ברכת המזון פוטרת אותו, וצריך לברך אחריו במיוחד).
תנא קמא קובע שהמליח עיקר והפת שעימו טפילה לו. רבי חנינה בן גמליאל מדבר על הבאת מליח ופת עימו, אם כתחילה לפני המזון ואם לאחר המזון, והוא קובע שהיות והמליח והפת הובאו לפני הסעודה או לאחריה, אין הם נכללים בברכה על המזון וטעונים ברכה לפני אכילתם ולאחריה.
"זה הכלל" במשנה בא במקום שני הפרטים הנוספים שבתוספתא: אורז ויין, צנון ונובלות.
• • •