גמרא מכלל דפשיטא ליה לרבינא דיש זימון לבה"כ כו'. מכאן מוכח דהא דקי"ל שם דבה"כ אע"פ שפינוהו מן הצואה אסור הוא אפי' לא אזמניה מעיקרא דאל"כ הא איכא למימר דבעייתו דכאן הוא אם אח"כ פינוהו:
קריאה במקור
רש"ש על נדרים · דף 7a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שם אמר אביי מודה ר"ע כו'. כה"ג איתא לקמן (נד):
רא"ש ד"ה מעמך. דבכולהו כתיב את העני עמך. הלשון מגומגם. ולשון רש"י בר"ה שם מזוקק:
רא"ש ד"ה משמתנא. א"נ בלשון המון עם בבל כו'. נראה למחוק תיבת בבל כי ר"ע לא היה בבבל:
ר"ן ד"ה אלמא קסבר במשמתנא פליגי. דס"ל דטעמא דר"ע דכיון כו' כמשומת לאסור הנאה בא. נראה מלשונו דלטעם זה אף בשאינו אומר שאני אוכל לך דאל"כ לא הוי אסור בהנאה:
ר"ן ד"ה ירושלמי. דאלת"ה היכי אמרינן משמיתנא מינך לכ"ע שרי. לכאורה ה"נ דהירושלמי ס"ל כר"ח:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7f286584f1c5bc0ac0820906b1834ef7506961c9b9342b1278ff37c446825410