גמרא ואפילו צנא בעלמא. נ"ל דשב על חמור ור"ל ל"מ להביא עליו פירות אלא אפילו צנא לצורך הנחת פירות בתוכה נמי אסור ודלא כמשמעות המפרש. ותמיהני על הרמב"ם וטוש"ע שהשמיטו רבותא דצנא:
קריאה במקור
רש"ש על נדרים · דף 33a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ר"ן ברה"ע אלמא דוקא שותפין הוא דלא קפדי הא אינשי דעלמא קפדי. וכ"ה בלשון הרמב"ן שמביא בסמוך. ומלשון זה סייעתא למש"כ בס"ד במגילה (ח) דשותפין לא קפדי אפי' אאינשי אחריני:
במשנה וכל דבר שא"ע בו אוכל נפש. נ"ל דזה שייך לסוף משנה דלעיל ופורט ואח"כ כולל:
שם מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור. וכתב התוי"ט בשם רש"י ותוס' והראב"ד במגילה דהיינו בשוה פרוטה. ועמש"כ בסוכה (כז ב). וע"ע לקמן (מו ב) אבל בבציר לא גי' המפרש ותוס' והרא"ש. ואולי צריך ג"כ שיוכל לקנות ממנה מאכל כזית דאין אכילה פחותה מכזית לחכמים דרפ"ג דשבועות ואי משום חצי שיעור עמל"מ רפ"ד מהלכות שבועות. ואפשר דמאכל מיקרי אפי' פחות מכזית:
במשנה הב' שוקל לו את שקלו. וכ' התוי"ט פירש הרע"ב דמצוה כו' כן ל' הרא"ש כו' וק"ל כו'. ואישתמטתיה דזהו מלשון הגמ' בכתובות בשלמא שוקל כו' מצוה קעביד. וע"ש בפרש"י ותוס'. והר"ן שפירש לקמן בגמרא בד"ה אלמא אברוחי דקאי ג"כ אשוקל דלכאורה הוא נגד הגמרא הנ"ל. צ"ל דס"ל מדל"ק הכא נמי בשלמא כו' כהתם משמע דאתרוייהו קאי ופליגי הסוגיות אהדדי כמו דפליגי לקמן בטעמא דרב הושעיא ל"א כרבא וכדפי' הר"ן שם:
רא"ש ד"ה אלמא אברוחי ארי בסופו. פורע חובו נמי א"ח לשלם. ואי מחיל לו לא נמצא מהנהו. כ"נ דצ"ל וכדלקמן בדבור הסמוך:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7f286584f1c5bc0ac0820906b1834ef7506961c9b9342b1278ff37c446825410