גמרא ח"א לא שנו כו' אבל נכסי בעל אבדה כו' דקא מהני ליה פרוטה דר"י. הפוסקים ל"פ כוותיה עי' לקמן בר"ן ובפסקי הרא"ש. ולכאורה נ"ל להביא ראיה לדבריהם מר"ה (כח) א"ר המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה ש"מ וכן עוד שם כיוצא בזה. ועי' שבועות (מד ב) תד"ה ור"י:
קריאה במקור
רש"ש על נדרים · דף 33b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ר"ן ד"ה אפילו תימא. כדתניא בהזהב בני העיר ששלחו את שקליהם. כצ"ל. והיא משנה ברפ"ב דשקלים:
ר"ן ד"ה גזירה. וכמו שפרש"י ז"ל בפ' שני ד"ג דאי לותה ואכלה היא נפרעת מבעלה ובע"ח גובה ממנה. כ"נ דצ"ל. ופרש"י הוא שם במשנה על דברי חנן:
רא"ש ד"ה מהני ליה פרוטה דר"י. דאמר בפ' אלו מציאות כו'. כצ"ל. אבל גם שם ליתא לטעמא משום דלא קבעי למיתב כו' רק בהכונס (נו ב):
רא"ש ד"ה אחדא. דאי בשכר פשיטא. ק"ק מאי פשיטותא. הלא בזביני מציעי אסור במודר הנאה ללוקחו בשוה אע"ג דיכול ללוקחו במק"א. כש"כ באבדה דאולי אין שם אחר ואם לא יחזיר תאבד לגמרי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7f286584f1c5bc0ac0820906b1834ef7506961c9b9342b1278ff37c446825410