תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 2 · הלכה 2 · Segment 2

ואינו כעושה בור במקום אחד ומזיק במקום אחר עיי' בפנים ומהאי סוגיא ראי' גדולה לשיטת רש"י ז"ל דף י"ט ע"ב דר"ה לא מתוקמא אמתניתין דמיירי בדאדי' אדויי דהוי צרורות דאפילו קשרו אדם נמי לא משלם אלא ח"נ בעל תרנגול והקושר פטור שלא נתקל אדם בבורו והק' התוס' ז"ל מ"מ לחייב משום אשו דהוי כאבנו וסכינו ומשאו שהניחה בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' והזיקו בהדי דאזלי דהאי תרנגול הוי כרוח מצוי' מדפריך אי לא אצנעי' פושע הוא עכ"ל ז"ל ומהאי ירושלמי מוכח בפירוש דלא הוי משום אשו וע"כ דלא הוי תרנגול כרוח מצוי'. ואם קשרו אחר צ"ע האיך הוא הדין. לשיטת הירושלמי לשיטת רש"י ז"ל די"ל דה"ה קשרו אחר חייב האחר נ"ש או דילמא כיון דיש להתרנגול בעלים מוטל חצי נזק על הבעל התרנגול לשיטת רש"י ז"ל בדף י"ט הנ"ל דבקשרו אדם חייב הקושר דקניי' בהגבה עיי"ש. ולפ"ז בתרנגול דלא קנה התרנגול פטור מן חלק התרנגול ועיי' בתוס' ז"ל שחולקין על רש"י ז"ל דלא בעינן הגבה שיהא שלו דווקא. דכל תקלה שהניח חייב משום בור אע"ג דלא זכה בה עכ"ל ז"ל עיי"ש. ואולי מהאי ירושלמי מוכח דבעינן שיזכה בה. ולפיכך לא קאמר ר"ה בירושלמי כמו בש"ס דילן דבקשרו אדם חייב משום דהי' משמע דהקושר חייב לגמרי. ובאמת פטור מחלק הבור של התרנגול משום דלא קנה את התרנגול בהקשירה וצ"ע בזה: