תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 2

ולמה פטור בשעת נפילה שכן אדם מפקיר נזקיו בר"ה עיין בפנים בדברינו ומזה מובן הא דכתב המלחמות להרמב"ן ז"ל דאין הפי' כבעה"מ ז"ל דהא דקאמר ר"י במתכוין חייב באיני מתכוין פטור כולל ב' כונות במתכוין להזיק אשעת נפילה ובמתכוין לזכות בחרסי' אלאחר נפילה ז"א דאין סברא שיכלול ב' כונות אלא ע"כ כונה אחת לזכות בחרסי' עיי"ש ובאמת צ"ב כיון דנחלקו בין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה אין סברא למימר דקאי רק על חדא לאחר נפילה וכ"כ הנומ"י ז"ל דע"כ דקאי דברי ר"י במתכוין חייב על שניהן על שעת נפילה ועל לאחר נפילה אבל לפי הירושלמי הזה כאשר ביארנו בפנים עולה שפיר נכון דהת"ק ס"ל דנתקל פושע היא כדכתב הנומ"י ז"ל דהי' לו להשמר מן האונס ור"י ס"ל דאינו פושע דלא הי' לו להזהר את כדו מן האונס כיון דבשעת אונס איני שלו ולפיכך לא הביא הרמב"ם ז"ל כלל הא דמתכוין להזיק כלל אע"ג דפסק כר"י כמו שכתב הרמב"ן ז"ל במלחמות הנ"ל דגם הרמב"ם ז"ל לא הביא כלל הא דבמתכוין להזיק כלל אך מתכוין לזכות בחרסי' ולפי הירושלמי הזה מבואר היטב בע"ה:

ר"ז יר' לא תריהון אמרין מודה ר"י לחכמים במפקיר שורו שנגח בר"ה עיין במה"פ ז"ל שתמה הא אנן קי"ל נגח ואח"כ הפקיר פטור והוא ברייתא דדברי ר' יהודא גופיה אבל לפי דברינו דמבואר בפנים ניחא שפיר בע"ה: