בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 35 · הלכה 7

במקומו נבלעין. שברי כלי חרס שמבשלים בהן ק״ק ובליעתן נאסרת משום נותר וטעונים שבירה כדכתיב (ויקרא ו׳:כ״א) וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר ושבירתן במקום קדוש כדאמרינן בזבחים דף צו. ואם אין נבלעין נמצאו אשפתות של שברים בעזרה. רש״י שם:

לא נצחה הרוח. שהמזבח היה עומד במקום מגולה. ר״ב:

בעמוד עשן הקטרת. ל״ג בס״א תיבת הקטרת כי מזבח הזהב שהיו מקטירים עליו הקטרת היה עומד בהיכל תחת האהל והגג אע״פ שאפשר ליישב שקאי על הקטרת האימורין במזבח החיצון מ״מ יותר נראה גרסת ס״א וכתב במד״ש הודיענו כי הנה הרוח הוא דבר חזק מפרק הרים ומשבר סלעים והעשן הוא החלש שבחלשים וכמעט אין בו ממשות ועם כל זה לא נצחה הרוח את עמוד העשן מפני שהיה קודש. א״כ האדם שיקדש עצמו בתורה ובמצות אף אם יהיה היותר חלש שבעולם יאמר גבור אני ואפי׳ כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו ואין גבור בעולם שיוכל לעמוד כנגדו ע״כ:

ובזמן שעמוד הקטורת. משמני הקטורת היה עמוד עשן אבל אש לא היה שם כ״א גחלים ממערכה שנייה של קטורת שהיה במזבח העולה:

היה נכנס כדרכו. אע״פ שהיה בו מעלה עשן שהיה מתמר ועולה כמקל ולא היה פונה אילך ואילך כדאי׳ ספ״ג דיומא דף לח ע״א זה היה בשעת ההקרבה אבל אח״כ היה נכנס כדרכו לבית ק״ק. וכ״מ מפי׳ הרמב״ם ד״ה ולא נצחה ע״ש: