בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 35 · הלכה 6

לא נמצא פסול בעומר וכו׳. ליגע בו שרץ או בקומץ שלא נתן בה לבונתה. ונס גדול היה שאילו נמצא בו שום פיסול נדחה לגמרי ואין לו תשלומין שהעומר נקצר בלילה מוצאי י״ט. ואין מרבין לקצור אלא לפי השיעור של עשרון מנופה בי״ג נפה. וכן שתי לחם נאפין מעי״ט ואין אפייתן דוחה י״ט ואם יפסל לא יאפו אחרת בי״ט. וכן לחם הפנים שנאפו מע״ש אם יפסל אין חילוף והשלחן עומד ריקם עד שבת הבא. רש״י פ״ק דיומא דף כ״א. וצריך טעם על הסדר בכל הש״ס עומר ושתי לחם קודם ללחם הפנים הלא לחם הפנים היה בכל שבת והעומר ושתי לחם פ״א בשנה ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וי״ל משום דעומר ושתי לחם היו להם מעלה וקדושה יתירה על לחם הפנים שהיו צריכים להיות דוקא מא״י כדאיתא פ״ק דכלים עשר קדושות א״י מקודשת שמביאין ממנה עומר ושתי לחם ואילו לחם הפנים לא קחשיב ע״ש בתי״ט סוף הפרק מהשמקשה עפ״ז על הר״ב שם וכ״ה ריש פ״ט דמנחות. כל קרבנות צבור באין מא״י ומחו״ל חוץ מן העומר ושתי לחם ודו״ק ועפ״ז יהיה קצת מוכח שמקודש עדיף שאע״פ שבזבחים פ״י ד״צ ע״ב איבעיא דלא אפשטא תדיר ומקודש איזה מהם קודם ופסק הרמב״ם פ״ט מהל׳ תמידין ה״ב שיעשה כמו שירצה. ומתירוצי קושיא זו מקצת ראיה להקדים מקודש אם לא שיש לחלק באשר שהיה ב׳ קדושות עומר ושתי לחם וק״ל: