בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 25 · הלכה 4

למצוה קלה. ר״ל הנראית בעיניך קלה. רש״י ועיין במפרשים על פ״א פ״ד מ״ב והא דלא תנן ובורח מן העבירה הקלה משום שכל העבירות הם קלות על האדם לעשותן וכולם הם הנאה לאדם. כ״כ זקיני הגאון מהר״ל מפראג בס׳ ד״ח:

ואין אתה דואג ממנה על הטרחתך או איבוד ממון למצוה או להמלגלג עליך:

העובר עבירה ואינו דואג. שאינו מתחרט ועושה מיד תשובה:

שמצוה גוררת מצוה. שהרי שכר מצוה מצוה שהבא לטהר מסייעין אותו ואז תקיים מצות הרבה ע״י סיבה של זו תבא לידך מצוה אחרת. ולהיפך עבירה גוררת וכו׳ דמתוך עשייתה של זו תכשל לו האחרת ותקנה לך שתים שכן דרך של יצה״ר מוסיף והולך להכשילו בעבירה כדי לטורדו מן העולם. כ״כ רש״י. והר״ב כ׳ ששכר מצוה וכו׳ שכל מה שהאדם משתכר ומתענג בעשיית המצוה נחשב לו למצוה בפ״ע ונוטל שכר על המצוה שעשה ועל העונג וההנאה שנהנית בעשייתה. ושכר עבירה עבירה והשכר והנאה שמגעת לו לאדם בעשיית העבירה נחשבת לו כעבירה בפ״ע ולוקה על העבירה שעשה ועל השכר והנאה שמקבל בעשייתה ע״כ:

הפסק מעליך. כשפוסקין צדקה תפסיק מעצמך ולא שיהיו אחרים צריכים לכוף אותך ועי״ל סוף פרק כ״ד:

ויהא שכר להפסקך. שממך ילמדו אחרים ג״כ:

ויהיה שכר להפסיקם. כי גדול המעשה וכו׳ ויטלו המה יותר שכר זש״ה (משלי י׳ ח) חכם לב יקח מצות שפוסק צדקה מעצמו. ואויל שפתים ילבט שאינו פוסק עד שבא הגבאי ומעשה אותו. מפרש:

רד ממקומך. עי״ל פי״א ד״ה רד מטה:

אשר ראו עיניך. שדבר זה אמת. רש״י במשלי: