בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 17 · הלכה 3

שאינה ירושה לך. שלא תאמר הואיל ואבי חכם ואבי אבא חכם תורה חוזרת לאכסניא שלה ואיני צריך לבקש אחריה. ר״ב. שכך דרשו רז״ל בבא מציעא דף פ״ה בפסוק לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו׳ מעתה ועד עולם וקמ״ל ר״י דהנ״מ כשיתקן עצמו לכך דמתקיימא בו יותר מבזולתו ואי לאו הכי לא. תוספות יו״ט ועיין תוספות כתובות דף ס״ב ע״ב ד״ה החוט המשולש היינו ששלשתן ראו זה את זה וכ״כ בב״ב דנ״ט ע״א:

ועמד תורגמן וכו׳. כשתפטר מן העולם לא יהיו ישראל אומרים בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר העמידו מן הארץ והושיבו על הספסל. ספרי וילקוט:

תיישים. הוא כנוי לגדולי צאן:

אלא גדיים. כלומר קטנים שבקטנים:

וכבשים. כל שנתו קרוי כבש:

אלא טלאים. טלה נקרא בעודו בקטנותו:

שנאמר אם לא תדעי וגו׳ על משכנות הרועים. ותרגומו דהאי קרא ותהי מאלפא לבנהא דמתילין לגדיי עיזין למהך לבית כנישתא ולבית מדרשא ובההוא זכותא יהון מתפרנסין בגלותא עד זמן דאשלח מלכא משיחא ויהי מדבר יתהון בניח על משכנהון הוא בית מקדשא דיבני להון דוד ושלמה רעותי דישראל עכ״ל ואגב אמינא מה שנ״ל עוד פי׳ דהאי קרא על פי גמרא דברכות דף י״ז וסוטה דכ״א א״ל רב לר״ח נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו בי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ומנטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן ע״כ ע״ש וזש״ה אם לא תדעי לך היפה בנשים ר״ל שלא ידעת ללמוד להם זכות מדבר טוב צאי לך בעקבי הצאן היינו גברייהו ע״ד ואתם צאני צאן מרעיתי ורעי גדיותיך היינו בנייהו על משכנות הרועים לבהמ״ד וק״ל. ובד״א ע״פ דאיתא בספר אור לישרים ממורי הרב הגאון מוה׳ זרח זצ״ל בדרשה י״ד למה אין מספידין נשים עד ואזניך תשמענה דבר וגו׳ ודו״ק: