בנין יהושע על אבות דרבי נתן · פרק 9 · הלכה 3

רשב״א אומר וכו׳. בערכין דט״ו ע״ב איתא זה בשם ר״י בן זימרא:

בגחזי שסיפר לה״ר. שם דף ט״ז ע״א איתא אר״ש בר״נ אר״י על ז׳ דברים נגעים באים וכו׳ ועל שבועת שוא דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים וכתיב וצרעת נעמן תדבק וגו׳. ועל ספירת לה״ר הביא הגמרא פסוק בתהלים (ק״א) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב וכו׳ וכתב המפרש שיש ליישב גירסא דהכא משום דבאמת סיפר גחזי לה״ר כדמוכח בפסוקים וע״פ מדרש חז״ל שאמר אלישע לגחזי קח המטה והחיה את בנה של שונמית ואל תדבר לשום אדם בדרך דיבור קל והיו בעיני גחזי כמצחק וכשהלך אמר לכל אחד ואחד התאמין שמקל זה יחיה מתים ואין לך לה״ר גדול מזה דעונשו נגעים דכתיב וזאת תהיה תורת המצורע מוציא רע. והנה הלה״ר גרם לו ולעצמו של גחזי הצרעת. והשבועת שוא גרם לבניו כדאיתא בשבועות דל״ט שבשבועת שוא נפרעים ממנו וממשפחתו שנא׳ אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה׳:ה׳) ואין בשרו אלא קרובו שנאמר ומבשרך אל תתעלם (ישעיה נח) ובזוהר פ׳ תזריע על פסוק ואיש כי יהיה בו בהרות איתא ג״כ האי טעמא שנדבק בזרעו משום השבועה. ועוד איתא התם דחמא אלישע דלא נפיק מגחזי ברא דמעלי ע״כ:

י״ב מיל. נגד י״ב שבטים. ועל י״ב מיל היו חונים במדבר:

הכהנים מבוהלים לצאת. כדכתיב שם ויבהילוהו משם וגם הוא נדחף לצאת:

בית החפשית. בירושלמי מפורש שעשו לו בית בבית הקברות ע״ש במתים חפשי (תהלים פ״ח) רש״י שם: