תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 4

א"ר מתני' בדין היה שתקדים חלה לכל ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בה ראשית כו' מהכא מוכח דגם בדמאי מקדים תרו"מ קודם חלה דהא מתניתן מיירי בדמאי ג"כ ור"ח מוסיף אף בוודאי וקאי על שניהן על דמאי ועל ודאי ודווקא הקדים שני לראשון בדמאי מותר כדאיתא (בפ"ק) מותר להקדים שני לראשון בדמאי משא"כ בדבר שזקוק ליתנו לכהן אסור להקדים לכתחילה וכ"כ הרמב"ם ז"ל (בפ"ט מה' מעשר) דאסור להקדים בדמאי מע"ר קודם תרו"מ והכא בסוגיין דידן לא פריך על הא לא בדמאי אנן קיימין ולא כן א"ר בא דר"ח ביוא מותר להקדים שני לראשון בדמאי כגי' הננ"י ז"ל ומדמה שני לראשון לחלה ותרו"מ ז"א חדא דמי הרשה לנו להגי' מימרא אחרת וגירסא חדשה ועוד דא"כ קשה למה משני תני ר"ת אף בוודאי קשה ל"ל להביא ברייתא דר"ח הלא במשנה שאחריו מפורש הדין גם בודאי דהא התם נקט תרומה גדולה דהיא בודאי ודעת השג"א ז"ל דגרסינן במתניתן שם והשאר חלה אלא הדבר מבואר כמו שפירשתי דהוא ממש מימרא דר"ת ב"ב בשם ר"י לקמן ברפ"ז וקפריך למה נחלקו ר"י ור"י הכא במתניתן דידן דמיירי בדמאי וקאמר ר' יונה זאת אומרת מאי הוכחה הוא מדמאי לודאי וכמו דא"ר יוחנן לקמן במתניתן בדמאי אבל בודאי לא ולא ילפינן מדמאי לודאי והו"ל למימר על מתניתא שאח"ז אבל אין שייכות למתניתן דידן ע"ז מתרץ דתני ר"ח על מתניתא הזה אף בודאי ועליו קאי ר' יונה ור' יוסי ועיין לעיל (ברפ"ב) בסוגיא דהנחתומים גבי כאן בעושה בטהרה שהבאתי שם הסוגיא הזה ושם כתבתי מל' הרמב"ם ז"ל מוכח דצריך להקדים תרו"מ קודם לחלה אף בדמאי והוא מדרבנן מפני שקדמה לגורן כנ"ל, וגם מפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל במתניתן דידן מוכח כן בפירוש ודו"ק: