תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 10

ר"ש אומר מפריש ונוטל דמים מן השבט ורבנן אמרי מפריש ואינו נוטל דמים מן השבט וכו', עיין בפנים בדברינו ועיין לקמן (בפ"ה ה"ח) ותמצא שבזה מחולק הירושלמי עם הבבלי דלהבבלי בתרומת חו"ל אינו נוטל דמים מן השבט ומחויב גם מצות נתינה ולהירושלמי בתרומת חו"ל אינו מחויב רק להפריש אבל לא מצות נתינה, ודע דלהראב"ד ז"ל דגרס לעיל תמן את אמר לטוחן העכו"ם דמאי והכא את אמר ודאי וס"ל דרבנן לחומרא ור"ש לקולא הוא דקאי הסוגיא שם ע"פ אוקימתא זאת דמוקמינן רבנן לחומרא ור"ש לקולא דרבנן ס"ל ודאי דצריך למיתב לכהן ולר"ש דמאי א"צ למיתב לכהן, אבל לפי מה דמסיק דילמא על עיקר טבלו של עכו"ם איתאמרת נתפרש המשנה דרבנן לקולא ור"ש לחומרא ורבנן ס"ל דפטור לגמרי אף מדרבנן לשיטת הירושלמי ורק הראב"ד ז"ל בנה יסידותיו על שיטת הבבלי דמירוח העכו"ם חייב מדרבנן כמו שמבואר בשנו"א ז"ל ולהבבלי לא קשה קושית הירושלמי דאפילו כתרומת חו"ל אינה ז"א דהבבלי ז"ל דתרומת חו"ל מחויבת ג"כ בנתינה כמו שמבואר לקמן בדברינו בע"ה (בפ"ה ה"ח) עיי"ש וכן לשיטת הרמב"ם ז"ל דלא גרס והכא את אמר ודאי אלא כפירותיו וס"ל גם בסוגיא דלעיל דרבנן לקולא מ"מ הסוגיא דבסמוך לפני זה דפריך על ר"י בן קבסוי ממתניתן דידן דתנינן אצל העכו"ם כפירותיו ס"ל נמי דלחומרא הוא כהאי סוגיא דידן דנפ"מ בין רבנן ור"ש דלרבנן נוטל דמים מן השבט ולר"ש אינו נוטל דמים מן השבט אבל להמסקנא ס"ל לרבנן דמירוח עכו"ם פוטר לגמרי ופטור לת"ק מהפרשה כלל דתלינן בפירותיו של עכו"ם ולא חיישינן לדמאי שמא החליף בשל ע"ה אבל ר"ש ס"ל דחיישינן שמא החליף בשל ע"ה והוי דמאי ודו"ק:

הדרן עלך מאכילין את העניים דמאי

בגין דחשדתין ותקינתין, עיין בפנים שנתפרש לפרש"י ז"ל בר"פ אע"פ במס' כתובות ולפי' הרמב"ם ז"ל מתפרש בגין דחשדתיך ותקינתין ר"ל דאתה תקנתין ואתקריין מקרה הזה שחזרה למקומה והשיב לו מתקונין הוויין דכבר תקנתי אותם ע"פ ביטול ברוב ודוק: