שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי תענית · פרק 2 · הלכה 2 · Segment 11

והיכן הוא אומרה בין גואל ישראל וכו' כ' הרא"ש בפ"ק דמכילתי' ויש שהיו רוצים לומר דיחיד שהיה מתפלל בת"צ אומר בין גואל לרופא דלאו קביעותא דיחיד לעצמו הוא דציבור קבעי לה ואע"ג דקמצלי ביחידו' ציבור נינהו וא"נ לראבי"ה ז"ל דא"כ הא דפריך מברייתא דאין בין יחידים לציבור וכו' ודחיק לשנויי וכו' לישני ליה כפשטה אין בין יחיד שקיבל על עצמו תענית יחיד לציבור יחידים בת"צ אלא שזה מתפלל י"ח וזה מתפלל י"ט דלציבור דמיין אלא ודאי דיחיד אפי' בת"צ אינו קובע ברכה לעצמו ע"כ וקשה תיקשי ליה לראבי"ה נמי מאי דוחקיה דש"ס לישני דברייתא איירי בד' תעניתים הכתובים שאין מוסיפין בהן שש אלא ודאי דעדיפא קמשני דמהך ברייתא ליכא למידק מידי דאיכא לשנוי דיחיד אפילו בת"צ אינו קובע ברכה לעצמו אבל לפי האמת איכא למימר דיחיד בת"צ קובע ברכה לעצמו ותימא על הראבי"ה שתלה עצמו בדקדוק הש"ס בבלי ושבק דברים המפורשים בירושלמי כאן ובברכות דמסיק דאיתותב דר' ירמיה דאמר יחיד בת"צ קובע ברכה לעצמו וצ"ע:

והא מתני' פליגא. כ' הרא"פ במסכת ברכות פי' דקתני בכל יום מתפלל אדם י"ח ולא שבע מעין י"ח וכו' ורב שאמר אפי' אדר' ירמיה הוא דקאי ואי בש"ת קאמר לא שייך לומר אפי' וכו' ע"כ כל מה שפירש בסוגיא זו הוא תימא דא"כ תיקשי מתני' דתנן בכל יום מתפלל אדם י"ח דמ"ש שם בתוס' לא הועיל כלום דלפי פי בברייתא אין חילוק בין מתני' להבריית' וע"ק דקאמר אפי' דרב אדר"י קאי הוא תימא דר' ירמיה תלמידו דרב הוה גם מ"ש לפר' במוצאי שבת הוא דבר שאינו ע"ש לכן פירושי שבקונטרס עיקר: