מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 3 · הלכה 8 · Segment 4

אמר רבי הושעיה לא אמרו אלא בחצר וכו'. מה דפרישית בפנים הוא לפי הנראה להגי' שלפנינו דכתובה בהלכה זו ובמתני' לא הוזכר ד' אמות לענין חלון ופירשתי בה לפי הסוגיא דיבמות שהבאתי. אבל הנכון דהא דרבי הושעיא אין כאן מקומו אלא במתני' דלקמן אדין הזיז קאי ושם מקומו וכדאמרינן התם דף נט ע"ב אמר רב הונא לא שנו אלא בעל הגג בבעל החצר הוא דאינו יכול למחות להשתמש בו אבל בעל החצר בבעל הגג יכול למחות מלהוציא אפילו בזיז פחות מטפח משום היזק ראיה והיינו נמי דקאמר רבי הושעיה הכא לא אמרו אלא בחצר שאין יכול למחות לבעל החצר אבל בגגות כלומר הוא יכול למחות בבעל הגג ואפי' הוא למעלה מד' אמות יש בו משום היזק ראיה בעת שבעל הזיז רוצה להשתמש בו. וכן י"ל נמי דבגגות דקאמר דבעל הגג א' מעכב בחבירו במקום שדרכן להשתמש בגגות כגון שהן שוין והיינו הך דלדינא חדא היא ועיין לקמן בדין הזיז. ובענין הסוגיא דיבמות שהבאתי בפנים כבר בארתי שם כהאי פירושא והנה מצאתי עכשיו כך בחידושי הרמב"ן ז"ל כפי' הזה ודחה פי' אחר הנאמר בה. ועכ"פ מוכחא הסוגיא דפרקין בבבלי דף נט ע"א בפלוגתא דר' זירא ור' אילעא דבחלון המצרית איירי כפי' ר"ת וכך הוא פי' הרמב"ם ז"ל בהסוגיא דהתם דר' אימי דהתם הוא ר' אמי דבגמ' דילן והלכך בההוא דאתא לקמיה לא רצה לפסוק כר' אילעא דלטעמי' אזיל כדאמר התם כן אנן אמרין וכו' ושדריה לקמיה דרבי אבא בר ממל וכ"כ שם הרמב"ן. ובענין הדין פסק הוא ז"ל כרבי אילעא וכן פסק הרי"ף ז"ל משום דמעשה רב ובענין החזקה מה שפסק שם בדין החלונות בפ"ז משכנים הל' ו' והל' ז' כבר מבואר במפרשים שהוא שיט' רבו הר"י מיגאש ז"ל: