מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 3 · הלכה 9 · Segment 2

נתן ברבי הושעיא בחולק את ביתו. גם בזה הנכון הוא דאין כאן מקומו והרבה חלופי שיטות יש בפרק הזה שנתחלפו בטעות ההעתקה ובדפוס ומה שפירשתי בפנים הוא לפי אשר לפנינו. אבל עיקר מקומו אמתני' דלקמן בריש ההלכה בדין לקח בית וכו' אלא אם רצה בונה חדר וכו' ומפרש נתן בר' הושעיא בחולק את ביתו לשנים דבכה"ג רשאי וכדמשני התם דף ס' ע"א. ולפ"ז האי למשוך כמה דזיז יש לפרשו דלדינא קאמר וכלומר יש לו להוציא כמה וכן למשוך כמה כפי שיעור האורך כך במשך רחבו וכמה י"ל לשון חשיבות הוא דר"ל מקום ד' על ד' שהוא מקום חשוב בכל דוכתא והוי כהאי דאמר התם דף נט ע"ב החזיק טפח במשך ד' החזיק ברוחב ד'. ודע דבדין הזה דמתני' פירשתי כדברי הר"ב ואם שדרכי לפרש המשנה בכל מקום לפי דרך הרמב"ם ז"ל בחיבורו והמוסכם להלכה ומה שיש בדברי הר"ב לתקן תמצאנו בפירוש המשנה אשר אני מפרש בכל מקום בחיבורי העתקתי כאן דברי הר"ב בענין זיז פחות מטפח דאינו יכול למחות דאתיא כרב יהודא דהתם וכמו שכתב התיו"ט אבל לא זכר דאין דעת הפוסקים ז"ל כן אלא דפסקו כרב הונא הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אלא במה שפי' שם הרא"ש החלוק בין פחות מטפח לטפח זהו לשיטתו ז"ל דס"ל דגם לנזקין ג' שנים בעינן וכשי' הרשב"ם ז"ל ומבואר הוא דשי' הרמב"ם וסייעתי' דלנזקין דשייך בהן חזקה לאלתר הויא חזקה. ופירושו בזיז מבואר הוא לפי מה שכתב שם בריש פ"ח והיינו דאינו יכול למחות בעל הגג לבעל החצר מלהשתמש ואין לו חזקה לבעל הגג בזה שאם רצה בעל החצר לבנות בונה ומבטל להזיז ואם הוא טפח יש לו חזקה ואין לזה לבנות ולסתור הזיז ויכול הוא למחות בתשמיש בעל החצר אבל בתחלה כשבא להוציא לעולם בעל החצר מוחה בבעל הגג מלהוציא זיז ואפילו פחות מטפח משום היזק ראיה וכרב הונא וכר' הושעיא הכא למאי דפרישית בהלכה דלעיל. ודע דהקשה הר"י מיג"ש על רבו הרי"ף ז"ל בריש מכלתין בפירושיו על שפסק הרי"ף בתשובותיו כדעת הסוברים דאין להיזק ראיה חזקה והא בהדיא תנינן חלון המצרי איו לו חזקה ולצורי יש לו חזקה והרמב"ן ז"ל תירץ לזה בריש מכלתין דהתם בחלון שאין בו היזק ראיה עסקינן ויש לו חזקה לעניו לבנות כנגדו שאם החזיק בחלון צורי והלה רוצה לבנות כנגדו צריך להרחיק ד' אמות כדי שלא יאפיל אבל בחלון שיש בו היזק ראיה לחבירו לעולם אין לו חזקה שיכול לומר סבור הייתי לקבל ומפני שהוא היזק תדיר אין אדם יכול ליזהר ממנו כל שעה ושעה ואיני יכול לקבל זה דעת רבינו הגדול ז"ל ומצאתי לו סיוע בירושלמי ובפ' ח"ה אפרש בס"ד עכ"ל שם. והנה ממתניתין דזיז אכתי מוכח דיש להיזק ראיה חזקה אלא שהוא ז"ל תירץ גם בזה בשמעתין שכתב וכן הא דתנן הזיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות בבעל חצר בשאין בו היזק ראיה עסקינן ושאין בעל החצר יכול לבנות תחתיו אבל בעל הגג על בעל החצר כלומר אם יש בו היזק ראיה לעולם אין לו חזקה שכל דבר שיש בו היזק ראיה כגון חלונות וכל שכיוצא בהן אין לו חזקה וכקוטרא וכבית הכסא דמי כך השיב רבינו הגדול בתשובותיו עכ"ל. ופי' הרמב"ם ורבו ז"ל כבר נתבאר לשיטתם בענין פי' המתני' ודעתם ז"ל לחלק בין היזק ראיה שאין בו מעשה כגון בריש מכילתין בכותל חצר דאין לו חזקה ובין שיש בו מעשה כגון הני דיני דמתני' חלון וזיז דיש להן חזקה וזה הובא בדברי הה"מ ז"ל בפ"ב משכנים הל' י"ד. עוד כתב הר"י הלוי ז"ל בפירושיו לחלק בין אם ההיזק ראיה שוה לשניהם כגון חצר דריש מכילתין דתרווייהו מזקו אהדדי יכול הוא לומר הא דשתקי ג' שנים לאו משום מחילה אלא משום דתרוינן שוין בהיזק וה"א היום או מחר תתרצה לעשות מחיצה אבל לא מחלתי אבל בחלון וזיז הוא מזיק לבעל החצר ואין בעל החצר מזיקו וכיון דפתח ושתק בעל החצר ש"מ אחולי אחיל ליה ע"כ וכעין זה כתב הרא"ש ז"ל בריש מכילתין והביאו הטור בסי' קנ"ז ובסברא זו יש לתרץ בהרבה מקומות. ועיין בהלכה דלקמן ד"ה הכא את אמר ומדברי הה"מ נראה שרמז גם לחילוק זה שכתב שם דממילא מזיקין זה את זה בלא עשיית שום מעשה וכו' אבל לענ"ד נראה דאין לערבב אלו ב' הטעמים ויש נפקא מינה לפי חילוקי הסברות האלו וזה בדין השנוי לקמן לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין ודין דלא יפתח לחצר השותפין פתח כנגד פתח דלטעם הראשון שני דינים האלו שוין הן דבעשיית מעשה הדבר תלוי ומיד כשעשה זה מעשה שפתח חלונותיו וידע זה ושתק הויא חזקה ואלו לטעם השני אין הדבר תלוי בעשיית מעשה לחוד אלא אפילו במעשה החילוק הוא בין פותח חלונותיו לחצר השותפין דבזה הוא דיש לו חזקה כיון דהוא מזיק לבעל החצר ואין בעל החצר מזיקו אבל בפתח כנגד פתח מכיון דשניהן מזיקין זה את זה לעולם לא הויא חזקה וה"ז דומה לכותל דחצר השותפין דריש מכילתין והכי מסתברא והכי מוכח לקמן והמדקדק בדברי הרמב"ם יראה להדיא דתפס הטעם וחילוק השני לעיקר וזהו שכתב בדין שיש חזקה להיזק ראיה בפ"ז הל' ו' הרי שפתח חלון לחצר חבירו וכו' ולא נקט אלא חלוקה זו. וכן בפ' חמישי הל' ו חילק שני דינים אלו לשתי בבות מפני שאין דומין אלא לענין לכתחילה אבל לא לענין חזקה וזה מוכרח הוא כמו דמבואר הוא במקומו בהלכה הסמוכה. ובמה שכתב הרמב"ן לסיוע מן הירושלמי דעתו על הא דלקמן ד"ה תני תמן ויתבאר שם. ובמ"ש לסייע בסברא זו סבור הייתי לקבל ועכשיו איני יכול והוא מסוגיא דלא יחפור וכבר ביארתי שם לדעת הרמב"ם בהלכה ג' ד"ה תני לשכינו וכו' גם בהלכה זו הבאתי ראיה נכונה לדעת הרמב"ם בענין חזקה לנזקין דרבו הדעות החולקין בזה כמבואר בדברי הרא"ש ז"ל והטור סי' קנ"ד וקנ"ה ומשם מוכח להדיא כדעת הרמב"ם וסייעתיה דחזקה לנזקין במקום דאיכא לאלתר הויא חזקה וע"ש בד"ה עבר רבי אחא: