(קהלת ז, ב) "טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל, מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ", מַאי "וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ"? דְּבָרִים שֶׁל מִיתָה. קשא כיון דאמר 'מַאי דִּכְתִיב' קושיא קא חזי בהאי קרא וכשחזר ושאל מַאי 'וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ' משמע דשואל שאלה אחרת בזה דהא חזר ואמר מאי והחי ועל שאלה זו של מאי והחי השיב תשובה ועל קושיא של מַאי דִּכְתִיב (קהלת ז, ב) טוֹב לָלֶכֶת וכו' לא השיב כלום?
ונראה לי בס"ד דקושיא של 'מַאי דִּכְתִיב' הוא דקשיא ליה אין לומר זה טוב מזה אלא בהיכא דהשנים הם מסוג אחד שיש להם איזה דמיון לזה עם זה אבל בדברים שהם הפכיים לגמרי זה מזה לא שייך לומר זה טוב מזה דהא אין לומר על המתוק הוא טוב מן המר כיון דהם הפכיים לגמרי לא שייך למנקט לשון זה. וכן כאן בית המשתה ובית אבל הם הפכיים זה מזה לגמרי ואין להם צד דמיון זה בזה כדי שיאמר זה טוב מזה.
זהו הכונה של שאלה אחרת מאי משמעות 'וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ'? ואחר שהשיב על שאלה אחרונה של והחי וכו' אז ממילא נתרצה גם קושיא הראשנה של מַאי דִּכְתִיב: טוֹב לָלֶכֶת וכו', והוא כי פירש הכונה של 'וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ' לומר דְּיִסְפַד יִסְפְּדוּנֵיהּ דְּיִקְבַּר יִקְבְּרוּנֵיהּ וכו' ויש גם בבית המשתה ענין דומה לזה דההולך לבית המשתה לברך חבירו על חופת בנו גם אצלו כשיעשה חופה לבנו יבא חבירו לברכו וכן הבא לעמוד בשבע ברכות החופה אצל חבירו גם חבירו יבא אצלו לעמוד בשבע ברכות חופת בנו והשולח דורון לחבירו בחופת בנו גם חבירו ישלח לו דורון בחופת בנו וכן כיוצא בזה.
נמצא יש צד דמיון לבית המשתה עם בית אבל בענין זה כי מה שיעשה הוא לאחרים יעשו האחרים לו והשתא שפיר יוכל למנקט בהם טוב זה מזה כיון דיש להם דמיון בצד מה ואינם הפכיים לגמרי בכל מידי.
ונראה לי בס"ד דקושיא של 'מַאי דִּכְתִיב' הוא דקשיא ליה אין לומר זה טוב מזה אלא בהיכא דהשנים הם מסוג אחד שיש להם איזה דמיון לזה עם זה אבל בדברים שהם הפכיים לגמרי זה מזה לא שייך לומר זה טוב מזה דהא אין לומר על המתוק הוא טוב מן המר כיון דהם הפכיים לגמרי לא שייך למנקט לשון זה. וכן כאן בית המשתה ובית אבל הם הפכיים זה מזה לגמרי ואין להם צד דמיון זה בזה כדי שיאמר זה טוב מזה.
זהו הכונה של שאלה אחרת מאי משמעות 'וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ'? ואחר שהשיב על שאלה אחרונה של והחי וכו' אז ממילא נתרצה גם קושיא הראשנה של מַאי דִּכְתִיב: טוֹב לָלֶכֶת וכו', והוא כי פירש הכונה של 'וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ' לומר דְּיִסְפַד יִסְפְּדוּנֵיהּ דְּיִקְבַּר יִקְבְּרוּנֵיהּ וכו' ויש גם בבית המשתה ענין דומה לזה דההולך לבית המשתה לברך חבירו על חופת בנו גם אצלו כשיעשה חופה לבנו יבא חבירו לברכו וכן הבא לעמוד בשבע ברכות החופה אצל חבירו גם חבירו יבא אצלו לעמוד בשבע ברכות חופת בנו והשולח דורון לחבירו בחופת בנו גם חבירו ישלח לו דורון בחופת בנו וכן כיוצא בזה.
נמצא יש צד דמיון לבית המשתה עם בית אבל בענין זה כי מה שיעשה הוא לאחרים יעשו האחרים לו והשתא שפיר יוכל למנקט בהם טוב זה מזה כיון דיש להם דמיון בצד מה ואינם הפכיים לגמרי בכל מידי.