תד"ה עד. והאי יכול מותר כדקתני נמי גבי מתנה התם. תימה דהרי באמת פריך התם יכול פשיטא ומשני אלא מותר כו'. ואין לומר מדלא קאמר אלא אימא מותר משמע דלא משבש ליה אלא מפרש דמאי יכול מותר. א"כ לא נצטרכו תו לומר ובדין הוא כו' אלא אגב דקתני סיפא כו' דהא התם ליכא לשנויי הכי:
קריאה במקור
רש"ש על כתובות · דף 93a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תד"ה משהחזיק. ואפי' למ"ד כו' חוזר עליו. ר"ל ואפי' פי' בהדיא שלא באחריות וכמש"כ בס"ד בב"מ (יד):
תד"ה תימא. דברי המהרש"א בזה"ד אינן מבוררין לי:
תד"ה רבי. אלא העמדנו דברי ר' כו'. כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 647722b300472e7c015a716f271353db02b28acc74e1d7ea42670384cc2ea95b