מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 2 · הלכה 2 · Segment 6

ובלבד בעיסה של מעשר שני. דאותה שהתירו שיהא נכנסת ויוצאת אבל לא בכרשינין עצמן דלא אתי לאחלופי בשאר פירות כדפרישית בפנים וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ג ממע"ש שם וכן כרשיני מע"ש יאכלו צמחונים ואם עשה מהן עיסה ה"ז מותרת להכניסה לירושלים ולהוציאה שאינן בכלל הפירות. ובמה שכתב ואם נטמאו בירושלים יפדו ויאכלו בחוץ ור"ל אף בחוץ דהרי אם נפדו חולין גמורים הם וזה פשוט ובענין שכתב הראב"ד על זה מפורש בירושלמי מותר להוציאם ולאכלם לחוץ אלא מוציאן לעשות מהן עיסה ולחזור וקל הוא שהקלו בכרשינין ר"ל מפורש בירושלמי דמתמה וכי מותר להוציאן לאכלן לחוץ לכתחלה בתמיה אלא מוציאן לעשות מהן עיסה ולחזור לפנים ולאכלן. כוונת דעתו בהאי דהכא שאמרו כדי לעשות עיסה ולחזור למסקנא היא ולדינא הוא כך בכרשינים והקל הוא שהקילו בהן משום דבשאר פירות פליגי רבנן אדרשב"ג ובכרשינים הוא דמודו אבל לעולם כדי לעשות עיסה ולחזור אבל אין דרך הרמב"ם כן דהאמת הוא דמה שאמרו כן בריש הסוגיא כדי לעשות עיסה ולחזור הן לדברי רשב"ג ולפי הס"ד דמתני' רשב"ג הוא וכדאמר הכא בהדיא אליבא דרשב"ג לקמן בפ"ג במקומו אבל לבתר דדחי לה וקאמר דמתני' דברי הכל היא דרבנן מודו בכרשינין דקל הוא שהקילו בהן א"כ האי ובלבד בעיסה דקאמר היינו דוקא בעיסה הוא שהקילו להוציאן לחוץ ולא בעינן כלל בכרשינין לחזור אותן ולא צריך לדחוק במה שרצה הכ"מ לומר דגם לרבינו לא יאכלנה חוץ לירושלים וכו' ואין זה במשמע דבריו ואף לא למסקנת הש"ס וכדאמרן ודע דבדפוסים החדשים טעות הוא במה שמצוין השגת הראב"ד בכאן על תיבת יפדו ויאכלו בחוץ דהרי בנטמאו ודאי ליכא מאן דפליג דאם נפדו שיאכלו אף בחוץ ודברי הראב"ד על תיבת ולהוציאה דלעיל הם שייכים כאשר בארתי כוונת השגתו ובדפוס הישן משנת ש"י ושי"א אשר לפני והיא נוסחא האמיתית כמו שזכרתי למעלה בכמה מקומות ציון השגת הראב"ד כך הוא תלתן של מע"ש וכו' עד יפדו ויאכלו בחוץ א"א מפורש בירושלמי וכו' ופירושו כדלעיל ודעת הרמב"ם נתבאר שפירש להא דקאמר כדי לעשות עיסה וכו' הוא לפי הס"ד דלא אתיא המתני' אלא כרשב"ג אבל לפי המסקנא דמתני' כד"ה היא והקלו בכרשינים ובלבד בעיסה לפי שאינה בכלל פירות לפיכך מותר להוציאה וא"צ לחזור: