מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שקלים · פרק 7 · הלכה 3 · Segment 10

רבי יוחנן בעי מה שלימה בשחרית וכו'. כה"ג גריס בבעיא דר' יוחנן שם דף נב וכן בענין הקמצים של לבונה דלקמן פליגי התם תנאי אם הן שני קמצין ומקריב קומץ שחרית וקומץ בין הערבים וכו' ופסק הרמב"ם שם בהל' כב כרבנן וכדמסיק התם לקמן דלבונתה ושמנה לא הוכפלו וכו' ע"ש. והא דקאמר הכא כלום למדו שלשת לוגין לא מתמיד של בין הערבים. נראה דהאי מילתא תליא בפלוגתא דרבי ורבנן בבבלי יומא דף לד ונסכו רביעית ההין ולמד של שחרית משל ערבית רבי אומר ערבית משל שחרית בשלמא לרבנן האי בתמיד של בין הערבים כתיב אלא רבי מ"ט אמר רבה בר עולא אמר קרא לכבש האחד וזהו תמיד של שחר וכו' וא"כ למאי דאמר הכא אתיא כרבנן בענין קרא דקאי על תמיד של בין הערבים ונ"מ לדינא היכא דאין להם נסכים אלא לאחד כדכתבו התוס' שם דלרבי שחרית עיקר ולרבנן ערבית עיקר. ולמאי דמדחי וקאמר מה תמן צריכה ליה וכו'. ובמקום אחר הארכתי בענין זה. וכלומר דאין ה"נ איכא לספוקי ג"כ דילמא ונסכו רביעית ההין דקאמר קרא אשניהן קאי על של שחר ועל של בין הערבים א"כ איכא נמי למימר דהיכא שאין להם נסכים אלא רביעית ההין מסתברא הוא דיש לחלקו ולהקריב מחצה לשל שחר ומחצה לבין הערבים דמוטב להקריב מקצת מלהקריב אחד מהן בלא נסכים כלל:

הדרן עלך פרק מעות שנמצאו