חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 2

קטן ביאתו ביאה וכו'. מעשה שעיברה ובתוליה קיימין לפענ"ד פירושו דאין מוכת עץ בבשר דכל שאין מכניס מכח גדול ע"י מתיחת השרביט להוציא זרע ולהטיח כחץ וכל גופו מסייעו כחצים ביד גבור כל שאין הכח כל כך הם כניסת ונגיעת בשר בבשר הוא בנחת ואינו מחכך בצדדים להוציא הבתולים אם לא שמכוונה למעך באצבעה כתמר אבל אין לו כוונה לכך לא מש"ה אין מוכת עץ בבשר אפילו ע"י אצבע (כפירש"י נדה י' ע"ב) ד"ה שמעוותות אותה מסרטת ולא שפירש עושים אותה מוכת עץ אע"כ דאפילו ע"י אצבע אינה נעשית מוכת עץ וה"ה ע"י אברו של קטן שאין בו חיכוך ומתיחת השרביט כחץ למטרה ומ"ש שאינו נוגע בסימנים אינו רוצה לומר אין כאן מגיע לחיכוך המוציא סמנים כיון שאין מזריע. ולהיות הדבר מתמיה איך לא תפתח הפתח עי"ז עכ"פ שהרי בתולה פתחה סתום. עד שאפילו רית היין אינו נודף משם ואינו יכול לעבור בין בתריה. ואיך יעבור האבר שם. ומייתי ראיה שהרי עוברה ועדיין היא בתולה ואפילו תימא באמבטי נתעברה עכ"פ טיפים שהקליטה מאמבטי עברו דרך שם ויעלו עד לפתח הרחם ונכנסו לשם וע"כ אפשר הוא. והמל"מ לא הבין כן והאמת יורה דרכו: