חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 5

על דעתיה דר' לעזר מקום שב"ד יושבים בכל יום וכו' לית יכול שלא לעבור זמנו של רביעי. נ"ל שהוא ט"ס וכך צ"ל לר' לעזר במקום שב"ד יושבים בכל יום ובמקום שאין ב"ד כל עיקר תינשא בכל יום ומשני לית יכול שלא לעקור זמנו של רביעי וכדמסיק דר' אלעזר ס"ל נמי היכי דליכא משום ט"ב איכא עכ"פ משום ברכה ושקדו עיין בפנים ותראה כי כן הוא:

בר קפרא אמר מפני שכ' בהן ברכה וכו' ס"ל לבר קפרא דטעמא דמתני' משום ברכה וה"פ דהמנהג לישא בתולה ביום ד' משום ברכה והא דלא נהגו לישא ביום ה' היינו טעמא משום דרוצה להשכים לב"ד בעוד כעסו עליו והכל ממנהג ולא מתקנת חכמים. ולדבריו צ"ל דאע"ג דמנהגא בעלמא הוא מ"מ אם הגיע זמן ביום א' אינו מעלה לה מזונות משום דכל הנשאת ע"ד המנהג נשאת וסברת וקבילת להנשא בד' כן נראה סברת בר קפרא ופני משה נדחק בזה:

בר קפרא מפרש טעמא דמתני' משום ברכה ור' לעזר וכו' ופי' בפני משה דבר קפרא פליג אמתני' וכו' ור' לעזר ס"ל כמתני' ודבריו צ"ע איך מייתי סייעתא לר' לעזר מברייתא הא משנה ומפורשת כדבריו אלא שבר קפרא פליג ועוד מ"ט שקיל וטרי אר' לעזר ולא אמתני' דמפרש בהדיא שאם היה לו ט"ב היה משכים לב"ד ע"כ נ"ל פי' הירושלמי כך דהא במתני' לא מפורש טעמא דאלמנה וגם קשה אטעמא דט"ב הא הוה ס"ס ע"כ ס"ל לבר קפרא דשאם היה לו טענת בתולים אינו טעם לנשואין ואותו טעם אינו מפורש במשנתינו כלל אלא סברה חיצונה היא משום ברכה אלא דיהיב טעמא שנושאים הבתולה ביום ד' ולא ביום ברכה דאדם דעדיף ואמרו נהגו כן החתנים כדי שאם יהיה לו ט"ב ממנה ומאתים ומקח טעות וכה"ג ישכים עמה לב"ד ולא ידור עם נחש בכפיפה א' עד עמדו לפני העדה למשפט ויתברר הדבר. אמנם ר' לעזר מפרש למתני' כפשטי' ומש"ה מייתי סייעתא מברייתא דמפני הסכנה התירו לכנוס בשלישי ולא בשני אי אמרת בשלמא משום אקרורי דעתיה אינו דומה מתקרר יום למתקרר יומים כמפורש שם משא"כ לבר קפרא מה בין שלישי לשני ומשום הכי שקיל וטרי אדרבי לעזר הא הוה ליה ס"ס ואתי שפיר הכל: