פני משה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 6

כל דבר שמרחיקין אותו מן הכותל. כדקחשיב בפ' לא יחפור אין לטמון בו מפני שמוסיפין הבל ומהאי טעמא נמי מרחיקין מן הכותל של חבירו שלא יקלקל הכותל:

אמר ר' יוסי מן מה וכו'. ר' יוסי לא פליג אלא דהכי קאמר א"כ מן מה דתנינן תמן והיינו בפירקין דקאי בפ' לא יחפור הלכך קאמר דתנינן תמן מאלו דברים שטומנין בהם לפי שאין מוסיפין הבל והדא אמרה דנמי אין מרחיקין אותן מן הכותל ומשום דר' חגיי מקשי עלה אשמעינן ר' יוסי דאין מרחיקין אותן:

והתני. המשכיר בית לחבירו לא יעשנו אותו השוכר אוצר של תבואה:

וליידא מילה. ולאיזה דבר וכלו' ומ"ט דהאי מילתא לאו מפני המון של התבואה שמקלקל את הכותל והרי תבן אחד מן הדברים שטומנין בו וכדאמרינן לעיל דתבן כבעל פקדון הוא ודקתני במתני' לא בתבן היינו דוקא אם נותן אותו סביבות דבר החם וקשיא לר' יוסי דקאמר דדבר שטומנין בו אין מרחיקין אותו מן הכותל של חבירו. ומשני ר' חנניה דהתם טעמא הויא מפני העכברים שבאין לאכול את התבואה ומקלקלין את הכותל:

אם מפני העכברים. מאי אריא דקתני אוצר של תבואה ניתני אוצר של כל דבר שהעכברים אוכלין אותו וא"כ צריך השוכר הזה להזהר שלא ישתמש בשום דבר שהעכברים באין עליו בתמיה:

הוי יאות קשי ר' חגיי. על האי דר' יוסי דע"כ טעמא דתבואה מפני המוץ הוא:

התיב ר' שמי. על הא דקאמר כל דבר שמרחיקין וכו' הרי סלעים דקתני בפ' לא יחפור דמרחיקין אותן מכותל חבירו וא"כ מעתה אסור לטמון בהן ואמאי לא קתני הכא במתני' לסלעים:

אמר ר' יוסי. דמסלעים לא קשיא מידי דלא משום שהסלעים מרתיחין תני התם דמרחיקין אלא הטעמא מפני שהן מעלין חלודה ועושין עפר תיחוח במה שמתפזר מהחלודה וכשהן סמוכין לכותל מלקין ומקלקלין את יסודות הכותל. והכי משני לה נמי בריש פ' לא יחפור:

והא תני. בחדא ברייתא אין טומנין בסלעים אלמא דמוסיפין הבל הן. ומשני תיפתר בסלעים של כסף דהן מתחממין כשהן צבורין יחד ומוסיפין הבל:

אמר רב חסדא. דלא פליגי מ"ד טומנין בשל זהב ובשל נחשת שאין דרכן להתחמם ומ"ד אין טומנין בסלעים של כסף: