לא סוף דבר לחין. אמתני' מהדר הא דתני דאין טומנין בהן בזמן שהן לחין לאו דוקא לחין ממש אלא אפי' היו יבשין ונתלחלחו מוסיפין הן הבל:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מן אילין מוכין. כלומר ודבר זה שמעינן מאלו מוכין דקתני אין טומנין בהן בזמן שהן לחין וכי מוכין לאו כיבשין שנתלחלחו הן שהרי הצמר וכיוצא בו שהן בכלל מוכין יבשין הן בתחלה אלא דמיירי שנתלחלחו וקאמר אין טומנין בהן:
הדא אמרה. מדקאמר יבשין שנתלחלחו אין טומנין ש"מ:
ההן דכמר איידה. מי שמאסף לטמון בזה שמנו חכמים שטומנין בהן כשהן יבשין צריך מחסרתיה ציבחר שלא ימלא על גדותיו אלא שיהא פחות מעט ממקום הקדירה שטומן בהן. דכמר מלשון כומר של ענבים הוא:
דהוא אתי מיסב והיא שפכה ומרתיחה. כלומר דאם ימלא אותן סביבות הקדירה כשבא ליטול הקדירה מהן והיא נשפכת ומוספת רתיחה כשיחזור אותה לטמון בהם שהרי יבשין ונתלחלחו הן. ויש לפרש נמי דאקדירה קאי שלא ימלא אותה ממש אלא פחות מעט ממה שהיא מחזקת שאם ימלאנה כשיטול אותה היא נשפכת ויהא אסור להחזיר ולטמון בהן לפי שנתלחלחו:
תמן תנינן בפ"ט דכלים חרסין שנשחמשו בהן משקין טמאין ונפל לאויר התנור הוסק התנור טמא שסוף המשקה לצאת וכן בגפת חדשה וכו' ומפרש דקדשה בתוך י"ב חודש וכו'. ואיידי דאיירי במתני' בגפת מייתי לה הכא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 666649663cca5d10fc59f9d6b8f424bf52028c3e6f29c1af81d168ff0ee231c3