בר נירא. עול קטן שמשימין עליו שיהא מלומד לניר ולחרישה:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 5 · הלכה 4 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
פינקסה. מלשון פינקולין המוזכר בסוף ב"ק אין לוקחן מן הגרדי לא אירין ולא פנקולין. וי"ג פינקורין והוא שאורגין בשפת היריעה וכעין זה קושרין לעגל סביבות פיו כשגומלין אותו שלא יינק מן הפרה. א"נ מלשון ופוקס את פיה דפרק מי שהחשיך:
שרתיעה. כמין שפוד שתוקעין בפיו וג"כ שלא יינק. ובב"ר פ' וישב עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו:
אית תניי תני גימון. במתני' ואיכא דתני גימול ולמ"ד גימון לישנא דמיכף הוא לעול כדכתיב הלכוף כאגמון ראשו ולמ"ד גימול כדכתיב כאשר גמלתו:
מ"ד גימון מסייע לרב הונא ולמ"ד גימול מסייע לר"ח ולאבא בר רב הונא כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 666649663cca5d10fc59f9d6b8f424bf52028c3e6f29c1af81d168ff0ee231c3