ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 6

ר' חגי בעי קומי ר' יוסי כו'. רבי כר' יוסי ור' נתן כר' יהודא דתנינן תמן אמרה התקבל לי גיטי ואמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי ואמר הוא הולך ותן לה זכה לה התקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור ר' נתן אומר הולך לה ותן לה אם רצה לחזור יחזור זכה לה התקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור ר' אומר בכולן לא יחזור עד שיאמר לו כו' פי' וע"ז אוקי ר' חגי רבי דאמר בכולן לא יחזור. היינו כר' יוסי דאמר אין צריך לפרש ואם כן אפי' שתק הוי גט ולכך הדיבור שאמר אינו מעלה ואינו מוריד כיון שגם בלא דיבור הי' גט. ור"נ דאמר גבי הולך אם רצה לחזור יחזור היינו משום דסבר כר' יהודא דאמר צריך לפרש וא"כ כיון דבלא דיבורו לא הי' גט אם כן עיקר הגט נעשה בשביל הדיבור שלו והוא אמר הילך לכך אם רצה לחזור יחזור:

ומקשי וקשיא על דרבי הולך מדיבורו אם רצה להחזיר יחזיר. פירש כשאמר הולך מכח דיבורו יהא יכול להחזיר אף שאם לא דיבר כלום הי' גט מ"מ השתא כשדיבר ואמר בלשון הולך הוי כמו שעשה שליח להולכה ועוקר השליתות שעשה אשתו. בשלמא על ר"נ לא קשיא דכיון דסבר כר"י דצריך לפרש ע"כ עיקר הגט הוי מכח דיבורו ולפיכך כשאמר הולך יכול לחזור אבל על רבי קשה:

ומשני רב הונא כו'. פי' האי דקאמר רבי דאפילו אמר הולך לא יחזיר לאו לא יחזיר כלל קאמר דהא אמר הוא הולך אלא בא לאשמועינן שאינו עוקר כל דיבורה דכיון שאף אם הי' שותק נמי הי' גט ולא נעשה הגט בדיבורו לחוד א"כ נעשה שלוחו ושלוחה:

וא"ר אסי כולהון דתנינן שלוחו ושלוחה מגורשת ואינה מגורשת. פי' מספק אם חזר קודם שיגיע לידה משום דאינו יודע אם הוא שליח להולכה או לקבלה:

והשתא מסיק הקושיא והא"ר זעירא חייא בר בון כו' והכא אפי' עסוקין באותו ענין היא המחלוקת. פי' דהא הכא איירי בעסוקין דהא אמר אשתך אמרה התקבל לי גיטי ואפ"ה קאמר ר"נ גבי הולך לה אם רצה להחזיר יחזיר משום דסבר כרבי יהודא שצריך לפרש כדאמר ר' חגי לעיל: