משנה
בעל הבית – אדם אמיד, שהיה עובר ממקום למקום וצרך – נצרך למתנות עניים כשאין לו מעות למזונות, שבהיותו בדרך רחוקה מביתו אין רכושו עימו, - יטול לקט, שכחה ופיאה ומעשר עני, וכשיחזור לביתו ישלם – לעניי אותה העיר שנטל שם את מתנות העניים (ירושלמי); דברי רבי אליעזר (בן הורקנוס, תנא בדור השני). וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה – כשנצרך למתנות עניים, ולכן הוא פטור מלשלם כשיחזור לביתו.
• • •
משנה
המחליף עם העניים – שנותן לעניים מתבואתו תמורת המתנות שלהם, בשלו - פטור – במתנות שהוא מקבל מן העניים והן עכשיו שלו - פטור מלעשר עליהן, שכן מתנות העניים פטורות מן המעשר, ובשל עניים - חייב – בתבואה שהוא נותן לעניים והיא עכשיו שלהן - חייב לעשר עליה קודם שנותנה לעניים.
שנים – שני עניים, שקיבלו שדה באריסות – שיעבדו אותה וייתנו לבעל השדה מחצה או שליש או רביע מן התבואה שתהיה עושה, - זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני – בעל השדה, אפילו הוא עני, אסור ליטול מתנות משדהו, אבל כל אחד מהאריסים אינו בעל השדה אלא בחלקו ולא בחלק חברו, ולכן כל אחד נותן מחלקו מעשר עני לחברו. והוא הדין שכל אחד מהם רשאי ללקוט בחלקו של חברו לקט ושכחה ופאה.
המקבל שדה לקצור – אותה בקבלנות, תמורת חלק מן היבול בקמה או בתבואה הקצורה, והוא עני, - אסור בלקט, בשכחה ובפיאה ובמעשר עני – משדה זו שהוא קוצר. אמר רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי): אימתי – אסור במתנות עניים משדה זו? בזמן שקיבלה – את השדה, ממנו – מבעל השדה, למחצה, לשליש ולרביע – על מנת לקבל חצי או שליש או רבע מן היבול; אבל אם אמר לו – בעל השדה: "שליש – או רבע או חצי של מה שאתה קוצר יהיה שלך" - מותר בלקט, בשכחה ובפיאה – שבלקט ובשכחה ובפאה זוכים בשעת הקצירה, והמקבל נחשב לעני כל זמן שלא סיים את קצירת השדה, שבשעת הקצירה עדיין אין התבואה שלו אלא של בעל השדה, ואסור במעשר עני – שחייבים ליתנו בתלוש, ולאחר הקצירה התבואה שלו.
• • •
בעל הבית – אדם אמיד, שהיה עובר ממקום למקום וצרך – נצרך למתנות עניים כשאין לו מעות למזונות, שבהיותו בדרך רחוקה מביתו אין רכושו עימו, - יטול לקט, שכחה ופיאה ומעשר עני, וכשיחזור לביתו ישלם – לעניי אותה העיר שנטל שם את מתנות העניים (ירושלמי); דברי רבי אליעזר (בן הורקנוס, תנא בדור השני). וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה – כשנצרך למתנות עניים, ולכן הוא פטור מלשלם כשיחזור לביתו.
• • •
משנה
המחליף עם העניים – שנותן לעניים מתבואתו תמורת המתנות שלהם, בשלו - פטור – במתנות שהוא מקבל מן העניים והן עכשיו שלו - פטור מלעשר עליהן, שכן מתנות העניים פטורות מן המעשר, ובשל עניים - חייב – בתבואה שהוא נותן לעניים והיא עכשיו שלהן - חייב לעשר עליה קודם שנותנה לעניים.
שנים – שני עניים, שקיבלו שדה באריסות – שיעבדו אותה וייתנו לבעל השדה מחצה או שליש או רביע מן התבואה שתהיה עושה, - זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני – בעל השדה, אפילו הוא עני, אסור ליטול מתנות משדהו, אבל כל אחד מהאריסים אינו בעל השדה אלא בחלקו ולא בחלק חברו, ולכן כל אחד נותן מחלקו מעשר עני לחברו. והוא הדין שכל אחד מהם רשאי ללקוט בחלקו של חברו לקט ושכחה ופאה.
המקבל שדה לקצור – אותה בקבלנות, תמורת חלק מן היבול בקמה או בתבואה הקצורה, והוא עני, - אסור בלקט, בשכחה ובפיאה ובמעשר עני – משדה זו שהוא קוצר. אמר רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי): אימתי – אסור במתנות עניים משדה זו? בזמן שקיבלה – את השדה, ממנו – מבעל השדה, למחצה, לשליש ולרביע – על מנת לקבל חצי או שליש או רבע מן היבול; אבל אם אמר לו – בעל השדה: "שליש – או רבע או חצי של מה שאתה קוצר יהיה שלך" - מותר בלקט, בשכחה ובפיאה – שבלקט ובשכחה ובפאה זוכים בשעת הקצירה, והמקבל נחשב לעני כל זמן שלא סיים את קצירת השדה, שבשעת הקצירה עדיין אין התבואה שלו אלא של בעל השדה, ואסור במעשר עני – שחייבים ליתנו בתלוש, ולאחר הקצירה התבואה שלו.
• • •