הן דת אמר המעשר טעון רחיצה ברוצה לאכול וכו'. כתב הרא"פ ובפרק ב' דחולין משמע איפכא אפילו מאן דמתיר לאכול אוסר ליגע ואין להגיה וכו' עד כאן ודבריו תמוהים שבפרק ב' דחולין ובפרקין בבבלי משמע מפורש דאכילה חמיר מנגיעה וכן משמע בזבחים ריש פרק טבול יום ועוד יש לגמגם בפירושו בסוגין גם במ"ש בספר שדה יהושע ואין להאריך:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי חגיגה · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ולא הוא רוצה לוכל הוא רוצה ליגע. משמע דלפי המסקנא אין חילוק בין אכילה לנגיעה בתרווייהו פליגי וכן משמע בבבלי בפרקין דמשני הא בנהמא הא בפירי ולא משני הא באכילה הא בנגיעה ועיין בתוספות שם בד"ה הא בנהמא וכו' וזה דלא כמו שכתבו תוספות בחולין דף ל"ג ע"ב בד"ה ודלמא וכו' עיין שם גם מה שדקדקו תוספות שם מלשון מתני' דאוסרין במעשר לשון אכילה משמע אינו הוכחה דאין חילוק בין אכילה לנגיעה לפי המסקנא:
והתנינן תרומה וכי יש בתרומה משום נטילת סרך. וקשה לעיל דמשני דברי הכל היא כדי שיהא בדל מן התרומה תיקשי ליה נמי והתנינן תרומה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 889959f9a3e1d3ebcdb497231f405bbb67be2bd7576af8140c2a45c9b0c4bf8e