שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 7 · הלכה 7 · Integer 2

רשב"ל אמר צריך להתנות ולומר כו'. — חסר כאן וכצ"ל: א"ר יוסי אם אומר את נוטל מאה אני אומר כל חולין עלו בידו ונמצאו אלו בטבלן אלא נוטל מאה ואחת כדי להפריש תרומת מעשר מהטבל (כ"ה בב"מ רפ"י ע"ש והרא"ם הביא זה בקיצור מפה"מ להרמב"ם. ור' יוסי בא לבאר טעם מה ששנינו מאה טבל מאה חולין נוטל מאה ואחת, והוא שאם היה קובע עשרה מעשר מק' טבל שמעורבות עם ק' חולין וג"כ היה קובע מהעשרה אחת לתרומת מעשר היו כל הר' סאין אסורות לזר משום מדומע דהוי כמרבה חולין מזיד דאסורות כדתנן בתרומות סופ"ה; או שכאן מיירי בדברים שדרכן למנות שאף באלף אינן עולין וכמבואר למטה ולתקן זה נוטל ק"א ונמצא בהן אחת שהיא ודאי טבל וקובעה לתרומת מעשר וק"א אלו ודאי אסורין לזרים משום מדומע והשאר חולין ומעשר מתוקן ומותרין) רשבל"א צריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי כו' (פי' במאה טבל ומאה מעשר דנוטל מאה ואחת וצריך לקבוע עשר למעשר ראשון ומהן א' לתרומת מעשר והק"א אסורין משום מדומע והשאר מותרין לא יאמר עשר מהטבל קובע אני למעשר בין שהן נמצאין בתוך הק"א ובין שאינן שם אלא בתוך הצ"ט מפני שצריך לברר דבריו לרשב"ל ולכך יפרש אם נמצא בתוך הק"א עשר טבל קובען אני למעשר ואם לאו אין בדברי כלום וחוזר ואומר אם אין כל עשר טבל בתוך הק"א מה שחסר עד עשר אני קובע בתוך הצ"ט) לא עשיתי כלום ר' יוחנן אמר אינו צריך להתנות דין כדעתיה ודין כדעתיה דאיתפלגון תרומת שני כריים באחד מהן ר' יוחנן אמר כו'.