בגמרא הואיל וראוי להקישו על גבי חרס. ויש להקשות א"כ מאי צריך הגמרא לעיל למיפלג גבי בהמה דלית ביה עינבל דילמא לעולם תרווייהו דלית ביה עינבל רק הא דלא הי' בו עינבל מעולם ואין מועיל הטעם הואיל וראוי להקישו על גבי חרס הא דנוטל עינבל ומשום הואיל וראוי להקישו על גבי חרס שפיר מקבל טומאה. ויש ליישב דבשלמא גבי אדם שפיר מועיל הטעם דהשתא נמי חזי לאדם לשתות בו את התינוק אבל גבי בהמה תו לא חזיא משום טעמא דהיקשא דאם היקש עליו עד למחר לא ישמע היכן הבהמה היא. אבל להרמב"ם דכ' גבי בהמה האי טעמא וע"כ צ"ל משום דמעיקרא הוי תשמיש אדם שראוי לשתות בו התינוק. וקשה מעיקרא פסק הרמב"ם כר"י ולבתר מיני' פסק הואיל וראוי וכו'. אבל לפי תי' התוס' ד"ה הואיל וראוי לשתות בו מים שפיר ודו"ק:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על שבת · דף 59a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chidushei Chatam Sofer, 1864-1908
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036613/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 90b9983b46c93d0a1f079a427ba14b8024cc460a4788a6bed3ab19a9ecd3c780