שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 9 · Segment 4

אי בשלה יכול בפני עצמה כו'. בבבלי חולין דף צה ע"ב בשלה אין בשלה אלא שלמה רשב"י אומר אין בשלה חלא שנתבשל עם האיל דכ"ע בהדי איל מבשל לה מ"ס מחתך לה והדר מבשל לה ומ"ס מבשל לה והדר מחתך לה ואב"א דכ"ע מחתך לה והדר מבשל לה מ"ס בהדי איל מבשל להו מ"ס בקדרה אחרת מבשל לה. ופירש"י בד"ה אין בשלה אלא שלמה לא נתפרש באיזה לשון. ותו' כ' רהוי כמו בשל לה למ"ד דגושה ומפיק ה"א כמו שיש לה כלומר כמו שהיא ע"כ. ועדיין קשה מנ"ל לדחוק לשנות הקרי וכתיב וקאמר דאין לו פי' אחר ועוד מנ"ל לרשב"י אין בשלה אלא שנתבשל עם האיל. ועוד קשה לפום פשטא צ"ל הך דרשא דסוגיין שחותכה עד כשעורה היא דעת שלישית. ונראה דה"פ דקשיא ל"ל בשלה ול"ל מן האיל דהא כתיב ואת האיל יעשה זבח שלמים על סל המצות וגו' ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ועליה כתיב ולקח הכהן את הזרוע. ממילא ידעינן דעל איל קאי דביה משתעי קרא ואיירי לאחר שנתבשל האיל דהא כתיב תחת זבח השלמים. וקאמר דכ"ע בהדי איל מבשל לה דכתיב בשלה ואי לאו קרא ה"א דלא מבשל להזרוע בהדי איל דאסור לבשל חולין עם קדשים. וכתיב מן האיל סובר ר"ש דאתי לאשמועינן שיהיה הזרוע בשעת הבישול מן האיל והיינו שמחתך והדר מבשל ליה ות"ק סובר בשלה אע"ג דמשמע בפני עצמה מ"מ אין הכוונה אלא שתהיה שלמה עם האיל בשעת בישולה דהא כתיב מן האיל אלא שחותכה עד כשעורה כדאמרינן בשמעתין. ואידך לישנא ה"ק דכ"ע מחתך לה והדר מבשל לה דבשלה משמע בפני עצמה אלא ר"ש סובר מן איל אתי ללמד שלוקח הזרוע מן הדוד שבתוכו האיל ש"מ בהדי הדדי מבשל להו ות"ק סובר מן האיל אתי ללמד שתהיה שלמה כמו שהיתה מחוברת לאיל ולא יחתכה לחתיכות קטנות. והכל ניחא בס"ד. ועיין בתו' שם בד"ה דכ"ע כו' בד"ה מר סבר וכו' וא"צ למה שדחקו שם ומקום הניחו לי לפרש סוגיא זו:

עד שהוא מניח בה כשעורה. נראה דהירושלמי סובר כל שאינו מחובר אלא כשעורה הוי חיבור ואינו חיבור. וכ"מ לקמן ר"פ כה"ג שהניח בו כשעורה ואמר מכאן ואילך איני מחוייב לטפל ועמ"ש שם: