שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 2 · Segment 3

לחים לרבות את הבוסר. וקשה הא אפיקתיה לחייב ע"ז בפני עצמו כו' וא"ל דסובר השתא וענבים גופייהו מיותר דאיכא למילף בק"ו השתא על היוצא מן הפרי חייבים על הפרי עצמו לא כ"ש ומוקמי' ענבים לחלק ואייתר לחים לבוסר דהא אמרו בספרי אם אמרת כן למילף ענבים בק"ו ענשת מן הדין ת"ל ענבים ללמדך שאין עונשין מן הדין. וא"ל הירושלמי סובר בכה"ג עונשין מן הדין שכבר הוזכר הלאו בקרא דמכל אשר יעשה מגפן היין אע"ג דהוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו מ"מ אהני לאו דידיה לענשו מן הדין וכמ"ש בספר הליכות עולם בשם המפרשים ע"ש דהא דרשא זו לחים להביא את הבוסר תניא בספרי. (ומזה תשובה על המפרשים הנ"ל וצ"ע) ונראה הך ברייתא דספרי פליג אדרשא דלעיל לחייב ע"ז בפני עצמו כו'. אך קשה בוסר הא כבר שמעינן מכלל ופרט כמפורש בבבלי ריש פרקין גם בספרי תניא הך ברייתא דדרשי' בכלל ופרט וצ"ע:

לחים לרבות את הסמדר. וא"ת מנ"ל למדרש מחד קרא בוסר וסמדר דהא ודאי סמדר גרע מבוסר דהא פליגי חכמים אסמדר ומודו בבוסר וכ"פ הרמב"ם פ"ה מה"נ. והרא"פ כ' פ"ק דערלה חדא כרבנן וחדא כר' יוסי ע"ש. ועדיין קשה לר' יוסי סמדר מנ"ל וי"ל סובר ר' יוסי בוסר מכלל ופרט שמעינן וכמ"ש בסמוך ואייתר לחים לסמדר. אך קשה למאי דמוקמי' הך ברייתא כר' יוסי קרא ל"ל דהא קאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי ואתרבי מכלל ופרט וי"ל הא דקאמר מפני שהוא פרי לאו פרי גמור קאמר דהא אפי' בוסר אמרי' בבבלי ובספרי דלאו פרי גמור הוא אלא דדמיא לפרי לכך מרבינן אותו מלחים. אבל קשה דגרסי' בירושלמי פ"ק דערלה רי"א סמדר אסור בנזיר מפני שהוא פרי וקשיא אם אסור בנזיר ל"ל פרי אם פרי הוא יהא אסור בכל כו' ע"ש. מאי פריך דלמא ה"ק סמדר אסור מפני שהוא פרי אע"פ שאינו גמר פרי מרבי' ליה מלחים ואי לא הוה פרי כלל היינו ממעטין אותו מפרט כי היכי דממעטינן עלין ולולבין וצ"ע:

והתרו בו משום מכל אשר יעשה כו'. עיי' בקונטרס. ואין לפרש דחדא מילתא קאמר סחטו לשם יין והתרו בו משום מכל אשר יעשה לוקה דא"כ למה לא קחשיב לאו דיין ועוד אפי' לא סחטו לילקי אף מענבים משום מכל אשר יעשה וגו'. מיהו בבבלי בסוגיין פליגי אי לוקה אלאו דמכל אשר יעשה ולרבא הוה ליה לאו שבכללות ואין לוקין עליו ולאביי לוקין: