קריאה במקור

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
אבל אמר הרי עלי לגלח נזיר וחזר ואמר הריני נזיר אם גילח לעצמו יצא. תימא למה השמיט הרמב"ם דין זה. וחידושא רבה אית ביה שאדם קובע קרבן. נזיר שעתיד ליזור:
2
אבל אינו מפרישו אלא מדעתו. ונראה דאתיא כר' יוחנן דאמר סוטה דף ו' ובבבלי נדרים דף לה הכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה והטעם שכן אדם מביא על בניו הקטנים. וכ"כ הרמב"ם פ"ק מה' מחוסרי כפרה וקשה למה אינו מביא קרבן נזירות על חבירו שכן האב מביא על בנו הקטן וכ"כ הרמב"ם פ"ב מה"נ האב מדיר את בנו נזיר וחייב האב לנהוג בו כל דקדוקי נזירות ואם נטמא מביא קרבן טומאה וכשישלים נזירותו מביא קרבן טהרה כשאר הנזירים הגדולים ע"כ. וא"ל שאין האב מביא קרבנותיו מדאורייתא קשה א"כ צ"ל שלעולם יהיה הבן בנזירותו עד שיגדל וזה לא שמענו אדרבא כל הסוגיא ספ"ד דמכלתין משמע שהאב מביא קרבן בנו וי"ל הא דהאב מדיר בנו בנזר הלכה וה"ה הבאת קרבנותיו ותנן לקמן פ"ז אין למדין ק"ו מהלכה וה"ה דאין למדין מהלכה באחד משאר מדות התורה וזה ראיה גדולה לדעת האומרים כן וכ"כ רש"י וזו בנין אב הוא הלכך אין למידין:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Piotrków, 1898-1900
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: c0780a905b2d661fddbb3a79420955d56922ba84e047591bc9189f8735bc6853