שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 3

העתידין ליפול לך מה הן. עמ"ש כתובות ריש פ"ט בקונט' ובתו'. מיהו מסוגיין נראה דמודה ר' לוי בר חייא בכותב לה סתם דין ודברים אין לי בנכסייך ונפלו לה נכסים לאחר מכאן אין להבעל זכות בהן דמיגו דחייל סילוק זה לנכסים שברשותה חל נמי אנכסים שאינן ברשותו. כי מיבעיא ליה אם פירש שאין לו דין ודברים בנכסים העתידין ליפול דגרע דליכא למימר בהו מגו מהו ופשיט דלא הוי סילוק. וזהו הפי' הברור. ומ"ש בכתובות בקונט' בד"ה מה הן דבעיא דר' לוי מי אמרי' כיון שפירש דבריו דמסלק עצמו מדבר שעדיין לא באו לרשותה ולא זכה בהן כלל מהני הסילוק או לא. כן משמע במ"ל רפכ"ג מה"א ע"ש. ולא ראיתי להפוסקים ז"ל שהזכירו הירושלמי. וממשמעות דבריהם משמע דמהני דהרמב"ן כ' בס' מלחמות פ' הכותב דהכא כיון שעדיין אינו ראוי ליורשה אינו אלא כמתנה עליה ואפי' בדבר שלא בא לעולם מהני. וה"ה אפי' התנה בפירוש מהני וצ"ע. ומסוגיין יש ראיה מבוררת לדעת האומרים המקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם בקנין אחד מגו דמהני לדבר שבא לעולם מהני נמי לדבר שלא בא לעולם. ועיין ח"מ סי' ר"ט סעיף ד' בהג"ה וסי' ר"ג ס' בהג"ה ובסמ"ע שם. אך קשה ממ"ש גיטין ה"א בתו' בד"ה וייבא כו' דסוגיא דהתם ודכתובות מוכחת כמ"ד שטר וקנין שנתבטל מקצתו נתבטל כולו ויש לחלק בין שטר וקנין דבעי עדים אמרי' עדות שנתבטל מקצתו נתבטל כולו. להך דהכי שהנדר חל באמירה וכן הכותב לאשתו נמי לא בעי שטר דבאמירה סגי וצ"ע: