שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 2

אבל אם מכחישין לא בדא כ' תוס' בד"ה שני נזירי' כו' צ"ל שהן שותקין שאם היו מכחישין אותו לא היה נאמן כדאמרי' בקידושין עד א' בהכחשה מי מהימן ע"כ. וקשה מה להם להביא מהא דבקידושין הא מתני' היא רפ"ג דכריתות עד אומר אכלת והוא אומר לא אכלתי נאמן ופ"ה דטהרות תנן הכי גבי טומאה:

רב יהודה בשם רב כיני מתני' כו'. נראה פלוגתא פלוגתייהו דרב ור"י בטעמא דמתני' דגרסי' כריתות פ"ג דף יב ע"א איבעיא להו טעמא דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים או דלמא משום מגו דאי בעי אמר מזיד הייתי פטור כי אמר נמי לא אכלתי מהימן. וכה"ג איכא לספוקי בדר' יהודה כמפורש שם בתו'. רב סובר טעמא דמתני' ודר' יהודה משום מגו א"כ ליתא להך ברייתא דתני בה ומודים חכמים לר"י דודאי אין פלוגתא בין ר"י לחכמים ור' יוחנן סובר טעמא דמתני' משום דאדם נאמן על עצמו והכי דייק לישנא דמתני' דטהרות. וחכמים פליגי וסברי מטעם מגו יש לפטרו אבל היכא דליכא מגו לא ונ"מ בטומאה חדשה כמ"ש בקונט' וכמפורש שם בכריתות הלכך ל"ג במתני' וחכמים אלא ר' יהודה לחוד ולפ"ז גרסי' בסמוך לא אמרו חכמים אלא בטומאה ישנה כו' והיינו סייעא לדר' יוחנן דבהא פליגי ועמ"ש בסמוך:

מפני טומאת נזיר כו'. וקשה הא למאי דא"ר גוריון בסמוך לא אר"י אלא בטומאה ישנה צ"ל דבהא פליגי אם א"ל אכלת קדשים בטומאת הגוף והוא אומר לא נטמאתי לרבנן לא מצי לתרץ דיבוריה מדקאמר לא נטמאתי ולא קאמר לא אכלתי משמע דמכחישן ואומר לא נטמאתי מעולם ור"י סובר גם בהא מצי לתרץ דיבוריה לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי וכן פירשו שם תוס' לדרבינא ע"ש א"כ מאי פריך ויודון בטומאה. וע"ק מדמשני מפני טומאת נזיר משמע ר"י אף בטומאת נזיר פליג דליכא מגו ור' גוריון קאמר דלא אר"י אלא בטומאה ישנה. ולפי מה שכתבתי בתוס' בסמוך שיש להגיה בדר' גוריון ולא אמרו חכמים כו' ניחא. וא"ת לפי גירס' זו צ"ל דפליגי הבבלי והירושלמי וי"ל לפי' רש"י שם ניחא ע"ש. והרמב"ם כ' פי"א מה' שגגות היה טמא וא"ל שנים נכנסת למקדש והוא אומר להם לא נכנסתי נאמן ואינו מביא קרבן שאם ירצה יאמר מזיד הייתי א"ל שנים טמא היית כשנכנסת למקדש ובפנינו נטמאת וידעת שאתה טמא אע"פ שהיה בין טומאה זו שמעידין בה ובין כניסתו למקדש ימים רבים שאפשר לו שיאמר כבר טבלתי הואיל והכחיש את העדים וא"ל לא נטמאתי מעולם הרי אלו נאמנים ומביא קרבן על פיהם אם הביאוהו שנים לידי מיתה החמורה ק"ו שיביאוהו לידי קרבן הקל שהרי הכחישן. וכ' הראב"ד סוגי' שלנו לדעת החכמים דאתו לה משום מגו אבל רי"א אדם נאמן על עצמו אפי' מכחיש להו בפי' נאמן וקפסיק ר"נ הלכתא כר"י ואר"י אפי' ר"י לא אמרה אלא בינו לבין עצמו פי' שלא יאכל קדש בפני העדים שמעידין עליו ולא יגע בטהרות של אחרים. וכ' הלח"מ הרמב"ם מפרש כפי' תוס' שכתבתי בסמוך דאף ר' יהודה לא אמר אלא בטומאה ישנה ואפי' אמר לא נטמאתי יכול לתרץ דבריו דוקא כשאינו מכחיש להו בפירוש אבל מכחיש להו בפירוש מודה ר"י דנאמנים והרמב"ם בבבא דסיפא איירי בשמכחיש בפירוש ואומר לא נטמאתי מעולם ע"ש ודבריו תמוהים חדא שאין לשון הרמב"ם משמע כדבריו ועוד שכ' הרמב"ם ספט"ו מהאה"ט שני עדים אומרין לו נטמאת והוא אומר טהור אני הוא נאמן ע"י עצמו. שינה רבינו לשון המשנה פ"ה דטהרות דמייתי הש"ס בסמוך דתנן התם הוא אומר לא נטמאתי חכ"א אדם נאמן ע"י עצמו אלא ודאי דסובר באומר לא נטמאתי אע"ג דאינו מכחישו בפירוש העדים נאמנים וזה ברור. ונראה שגי' הרמב"ם בש"ס דכריתות ת"ש והתודה כו' א"ל ע"א אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור כו' ומודה ר"י לחכמים בחלבין כו' ודייק לן הך גירסא שכך היא שנויי' בתוספתא דכריתות פ"ב. ומהשתא דברי הרמב"ם מבוארים היטב ושינה לשון המשנה דטהרות דאתיא כרבנן ור"נ אמר הלכה כר"י. והא דא"ר גוריון לא א"ר יהודה אלא בטומאה ישנה נמי כוותיה דייקא. אך הא דקאמר בסוגיין ויודין ליה משמע דגי' הבבלי נכונה. והכ"מ כ' שם בה' שגגות וזה שאמר רב יוסף לא אמרה אלא בינו לבין עצמו כו' ה"פ לא אר"נ הלכה כר"י לענין קרבן אלא לענין טהרות שנגע בהם בלבד ואף זאת לעצמו דוקא הוא דנאמן לאכלם אבל אחרים לא והוא עצמו ג"כ אסור לאכלם בפני אחרים שלא יזלזלו בטהרות ע"כ. דברי תימא הם איך יעלה על הדעת שהרמב"ם מפרש כן ולא ביאר דין זה כלל. ועוד לדבריו אפי' אמר לא נטמאתי לעצמו מותר ואין זה נכון אבל פירושו ואמיתתו מבואר ברמב"ם פט"ו מהאה"ט וז"ל ב' עדים אומרין לו נטמאת והוא אומר טהור אני הוא נאמן ע"י עצמו ואעפ"כ אין אומרין לו עסוק בטהרות אלא אם עשה טהרות הרי הן טהורות ויחוש לעצמו. הרי שמפרש הא דאר"י לא אמרה ר"י דנאמן אלא בינו לבין עצמו אבל אין אומרין לו עסוק בטהרות ולעצמו נמי יחוש ולא יגע בטהרות עד שיטבול וזה ברור. והר"ש כ' פ"ה דטהרות תוספתא ב' אומרים נטמאת והוא אומר לא נטמאתי טהור ואין אומרים לו עסוק בטהרות אלא יחוש לעצמו פי' יחוש לעצמו דלגבי אחרים אין מועיל מה דקאמר לא נטמאתי משמע דלהך תנא לית ליה דמתרץ דיבוריה דלגבי אחרים נמי היה לו להועיל אלא קסבר אדם נאמן על עצמו ע"כ. נראה דלא ס"ל כפי' תוס' דלדידהו אף לר"י הטעם משום מגו ואפ"ה אמר רב יוסף דאינו מועיל לאחרים:

ויודון לי בתרומה. וא"ת מאי איכא בין תרומה לביאת המקדש. וי"ל התם מצי לתרץ דיבוריה לא נכנסתי שוגג אלא מזיד אבל בתרומה מ"מ חייב לשלם קרן כדין אוכל תרומה מזיד. אך קשה א"כ מאי קשיא ליה לכך לא הודו חכמים לר"י דאינו יכול לתרץ דיבוריה: