שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 8 · הלכה 2 · Segment 13

תגלחת מצוה מהו כו'. וא"ת הא תנן סוף נגעים שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה נזיר ומצורע כו'. הרי דתרווייהו מצוה נינהו וי"ל קסבר הש"ס הקפת כל הראש לא שמיה הקפה הלכך קרי לנזיר לגבי מצורע רשות דהא אפי' לרשות בעלמא מותר לעשות כן משא"כ תגלחת מצורע דהא איכא השחתת הזקן. וכ"מ בסמוך דלא פריך אלא אסיפא דמתני' דקעבר מספק משום בל תשחית אבל אספק דרישא ל"ק ליה. דהקפת כל הראש לא שמיה הקפה ועיין בבבלי ריש פרקין. וכ"מ מהא דמשני בסריס ש"מ דאהקפת הראש ל"ק ליה. ובבבלי פ"ו דף מ' משמע נמי דתגלחת מצורע לגבי נזיר מיקרי מצוה ע"ש בתוס':

וחש לומר שמא כו'. עיין בקונטרס. וקשה איך אפשר שתהיה תגלחת נזיר קודם תגלחת מצורע הא ימי גמרו וימי ספירו אין עולין לו א"כ עדיין לא מנה ימי נזירותו וי"ל איכא לאוקמי ביום מלאת נזירותו אירע לו ספק צרעת וספק טומאה דהשתא כבר כלו ימי נזירות. ועמש"ל בד"ה כיצד אך קשה הא איכא נמי ספק טומאה שסותרת את הכל א"כ אין כאן ימי נזירות טהרה כלל. וי"ל. קסבר אחר שספר לו המצורע שבעה יוכל למנות נזירות טהרה. אך קשה איך יעלה על הדעת להקדים תגלחת נזירות הא אין הנזיר מגלח אא"כ נזרק עליו אחד מן הדמים ובסמוך אמרינן כל זמן שאין הנזיר ראוי לבוא אל אהל מועד אינו ראוי להקרבה. ודוחק לומר סתמא דש"ס פליג אר' יוסי וצ"ע:

מתני' אמרה כן כו' עיין בקונטרס וקשה מאי סברא היא זו הא אף תגלחת מצורע אינה מעכבת וז"ל הרמב"ם פי"א דפרה תגלחת המצורע וטבילתו אינן מעכבין מיהו הכ"מ שם מסיק שט"ס הוא וצ"ל וטבילתו מעכבין. אך פ"י מה"נ כ' הרמב"ם בד"א שמגלח ד' תגלחיות בשהיה קטן או אשה אבל האיש אינו מגלח מספק לא תגלחת הטומאה יצא תגלחת צרעת שמא טהור הוא ונמצא מקיף פאת ראשו שלא במקום מצוה לפיכך אינו מגלח אלא תגלחת טהרה בלבד שאין ד' תגלחיות אלו לעכב אלא למצוה. וכ' הלח"מ שסובר תגלחת מצורע אינו מעכב וראייתו מריש פרקין ע"ש. ואין משם אפי' כמו ראיה. והדבר ברור שכוונת הרמב"ם הואיל והן ספק אין דוחין מצוה דאורייתא. ולשיטתו אזיל שכ' פ"ט מהט"מ אבל כל הספקות בין בטומאות כו' אינן אלא מד"ס. והלח"מ כ' דאי אפשר לומר כן חדא דתגלחת טומאה ונזירות אפי' ודאי לא מעכבי ועוד אי ודאי מעכבי ספק למה יאכל בקדשים ע"כ. ואיני מבין הלא אין הכוונה שודאי מעכב אלא כללא כייל מפני שהם ספק אינן מעכבים ומספק אוכל בקדשים שאכילתן מצות עשה ודחייה הספק ועמש"ל בד"ה אבל וזה ברור ועיין במ"ל פ"ח מה"נ:

אלא כדאר"י כו' נוטלן מלמטן למעלן אסור וקשה אי ס"ד מלמעלה למטה אין בו השחתה א"כ אף במצורע לא יצא דהא חזינן דקפיד קרא אתער דוקא משום דאית ביה השחתה כמפורש בבבלי פ"ז א"כ ה"נ בעינן שיהא מלמטה למעלה ואפשר דאית ליה שום מיעוטא בהשחתה. ולא ידעתי שום חילוק בשערות כי אם בציצין הפורשין כמפורש בבבלי שבת פ' המצניע: