שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 6 · Segment 2

בשעת תגלחתו. עיין בקונטרס. וקשה אף דכתיב והזיר קודם אשם מ"מ בתר הבאת חטאת ועולה כתיב משמע דלאחר הבאת קרבנותיו חטאת ועולה הוא דמתחיל למנות והכי אמרינן בבבלי דף יח לרבנן דאמרי דאינו מונה עד לאחר הבאת חטאת ועולה. ואמרי' נמי התם טעמא דריב"י דכתיב וקדש ראשו ביום ההוא דמיותר ביום ההוא אם אינו ענין לשמיני תנהו ענין לשביעי. גם דרשא זו קשיא לי לכתוב רחמנא וקדש ראשו בתר ביום השביעי יגלחנו ותו לא איצטריך ביום ההוא. ונראה דאיצטריך קרא להסמיך ביום השביעי יגלחנו לקרא דבתרא וביום השמיני יביא שתי תורים לאשמועינן מעיקרא יגלח ביום השביעי ויביא קרבנותיו בשמיני אבל אם יגלחנו ביום השמיני יביא קרבנותיו בו ביום וכדר"ע במתני' והאי יגלחנו מידריש למעלה ולמטה. ועיון ברור הוא. ונראה דלהירושלמי מפרש ריב"י לקרא הכי והזיר לה' ימי נזרו אע"פ שלא הביא אשמו וכ"ש חטאתו ועולתו דהא כל האשמות מעכבות וגילה לן קרא הכא דאינו מעכב כ"ש שאר קרבנותיו ולכך כתיב והזיר גבי אשם ועיין בבבלי תו' דף יט ע"א בד"ה ת"ל כו' ובזבחים דף כג ע"ב כתב רש"י בד"ה כי ימות כו' ואין ראוי לקרבנות טהרה עד שיעברו ימי טומאה ויביא כפרת נזירותו שתי תורים ואשם וימנה וישלים ויביא קרבנות תגלחתו ע"כ וקשה הא לכ"ע ראוי לקרבנות תגלחתו עד שלא הביא עולה ולר' ולריב"י אפי' לא הביא שום קרבן ראוי הוא לקרבנות תגלחתו כמפורש בבבלי דמכלתין דף יח וי"ל וצ"ע:

כל עמא מודה ביום הבאת קרבנותיו. וא"ת מאי קמ"ל ר יוחנן משנתינו היא זו אם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום וי"ל קמ"ל דר"ט קיבל תשובת ר"ע וליכא מ"ד דפליג עליה ועיין בבבלי בסוגיין:

מה פליגין למנות נזירות בטהרה. וקשה אי גם ריב"י מודה דאינו מונה נזירות טהרה עד שיהא ראוי להביא קרבן א"כ הא דתנן פ"ג דכריתות נזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד אמאן תרמיי' דאי בשנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי טומאה אריכתא היא ואף בשנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני הרי יצאה שעה שראויה להביא קרבן וכ"ה בבלי דף יח ואין לומר הירושלמי פליג וסובר אף דמהני שעה שראויה להביא קרבן למנות נזירות טהרה מ"מ אינו מביא קרבן טומאה שני אא"כ הביא קרבנותיו דהא אמרינן בסמוך בברייתא דאם חזר ונטמא בשמיני מביא קרבן על כל אחד וצ"ע: