שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 8 · הלכה 2 · Segment 11

ויעשו לו תקנה ליינו. עיין בקונטרס וקשה ממ"נ אי ס"ל לאחר ימי ספירו אע"פ שלא הביא קרבנו מונה נזירותו דהלכה כך נתקבלה ימי ספירו אין עולין אבל ימים שלאחריהם עולים א"כ מאי תקנה היא ודאי שחובה לעשות כן ואי סובר שאין עולין עד אחר הכפרה א"כ אין כאן תקנה דנראה שסובר ימים שלאחר הספירה עולין אלא כיון שמחוסר כיפורים הוא אינו יכול להביא בעצמו קרבן נזיר לזה קאמר שיעשו לו תקנה שישלח קרבנו ע"י שליח וא"ר יוסי נזיר אינו יכול לשלח קרבנותיו כדכתיב וגילח כו' וקשה הגילוח עצמו אינו מעכב ואיך נאמר שאם אינו ראוי לבא אל אהל מועד לגלח לא ישלח קרבנו ודוחק לומר ראוי לגילוח בעינן וכדר"ז כל הראוי לבילה כו'. ובבבלי פסחים אמרי' ערל וטמא משלחין קרבנותיהם נראה דפליג אירושלמי דסובר נזיר אינו משלח קרבנותיו. ונראה דבהא פליגי הבבלי מוקי לקרא וגילח הנזיר פתח א"מ אשלמים כמפורש במכלתין פ"ו א"כ ליכא קרא למעוטי קרבן נזיר והירושלמי מוקי קרא למעוטי נזיר שאינו משלח קרבנותיו וכדא"ר יוסי. והלח"מ כ' פ"י מה"נ בד"ה אבל כו' החטאת והאשם הן עיקר כפרה היינו דאינו מתכפר לו אף אם לא הקריב האשם אבל מ"מ אינו מעכבו לאכול בקדשים ע"כ. ותימא הא כתיב בקרבנות מצורע וכפר עליו הכהן וטהר ש"מ כל זמן שלא כפר לא טהר. גם לישנא דש"ס הכי משמע מחוסר כיפורים אסור בקדשים. ולפמ"ש בסמוך א"צ לדברי הרב וצ"ע: