שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 7 · Segment 2

והא כתיב ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו כו'. וא"ת איצטרך ועשה ללמד דוקא איל שלמים טעון נסכים אבל חטאת ועולה דנזיר אינן טעונין נסכים והא דכתיב מנחתו ונסכו איצטריך הוי"ו להא דדרשו בזבחים פ"ק דף ח' ועשה את מנחתו כל זמן שיעשנו הוא קרוי מנחתו ונסכו של זה אע"פ שלא קרבו עם זבחו וי"ל הא כתיב לעיל מיניה והקריב כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים ומנחתם ונסכיהם ש"מ דאף אלו טעונין נסכים. ובמנחות דף צא גרסי' ומנחתם ונסכיהם בעולתו ובשלמיו הכתוב מדבר או אינו אלא אפי' חטאת ת"ל ואת האיל יעשה זבח שלמים ומנחתו ונסכו איל בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה איל מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה לאפוקי חטאת דלא. ופירש"י בד"ה איל בכלל היה דהא כתיב ברישא ואיל אחד תמים לשלמים. דכתיב בתריה ומנחתם ונסכיהם אבל הרא"ם פי' ט' נשא בד"ה ומנחתם כו' איל בכלל שאר אילים הטעונין נסכים היה כדכתיב בפרשת נסכים אי לאיל תעשה כו'. וכ"כ עוד שם ודבריו תמוהים דודאי מכללא דפ' נסכים ליכא למשמע איל נזיר שיצא מן הכלל דטעון לחם וכמ"ש רש"י בפסוק ומנחתם ונסכיהם ע"ש ופירש"י ברור דקאי אמנחתם ונסכיהם דרישא. אך קשה מאי פריך איל בכלל היה ולמה יצא דלמא כי היכי דאהדר קרא בעשית חטאת עולה ושלמים ה"נ מיהדר וכתב מנחתו ונסכו וכ"ת מדכתיב מנחתו בוי"ו ולא כתב מנחתם ונסכיהם ש"מ למעוטי קאתי הא לישנא דש"ס לא משמע הכי ועוד הא איצטרך להך דרשא דפ"ק דזבחים מנחתו ונסכו אפי' אחר זמן וכן מפורש בתו' מנחות שם בד"ה איל בכלל כו' שממילת מנחתו שמעינן שיצא מן הכלל ודרשא דפ"ק דזבחים מוי"ו שמעינן ע"ש. וגם זה קשיא לי דלמא כולא קרא לדרשא דפ"ק דזבחים אתיא. והכי מסתבר דנימא דמנחתם ונסכיהם אף אחטאת קאי דסמיך ליה מלומר דקאי אעולה דכתיב לפני פניו ולא אחטאת דכתיב לפניו. וכן הדין נותן שאף מצורע מגלח ומביא חטאת ואשם וטעונין נסכים אף נזיר כן וכ"ה בספרי. ועמש"ל בתו' בד"ה ואם גילח כו' וצ"ע: