בשר המת שנתק והמוהל שקרש. ונראה שקרש דקאמר קאי אף על הבשר. ומכאן ראיה לפירש"י בפרקין דף נ' והמוהל שהרתיח דתני היינו שקרש ודלא כפי' תו' שהרתיח היינו באור ע"ש. והא דקאמר התם שמא כיחו וניעו הוא. נראה דר"ל שמא מי בשר הוא. והרמב"ם כ' ה"ב מהט"מ איזו נצל זהו בשר המת שנימוח ונעשה ליחה והוא שתקרוש כו' ע"ש לא ידעתי למה השמיט המוהל שיצא. ובמ"ל כ' שם ורבי' כ' לא קרשה אילו מטמאה שמא כיחו וניעו הוא. וקשה הל"ל ה"ז ספק ויהיה דינו ככל ספק טומאה ואולי סובר דנצל אינו מטמא אלא בודאי ואין בו טומאת ספק והדבר צ"ת ע"כ. ומסוגיין נראה דמן הסתם יש בנצל מי בשר הילכך אינו מטמא עד שיקרש:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c0780a905b2d661fddbb3a79420955d56922ba84e047591bc9189f8735bc6853