שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 9

ציבור שנטמא כו'. עי' בקונט' שהגהתי כדאיתא בפסחים. אך קשה לי למה מייתי מתני' דכל הטומאות כו' ה"ל למייתי ראיה מנזיר גופיה ומרישא דמתני' דתנן אבל הסככות כו' על אלו אין הנזיר מגלח וללישנא בתרא שבקונט' קשה הא אף בנזיר איכא קרבן לכך נ"ל להגיה דאין כאן מקומה אלא ביחי' שנטמא בספק רה"י בפסח דקא"ר יוחנן משלחין לדרך רחוקה אע"ג שאינו יכול לכנוס לעזרה בטומאה מ"מ בטומאה זו שאין בה חיוב כרת אפשר שיכנוס לעזרה לכך משלחין אותו לדרך רחוקה ואתי' כי האי דתנן כל טומאה כו' שאין הנזיר מגלח עליה כדאר"י בסמוך אף אין חייבין עליה על ביאת המקדש ועמ"ש בסמוך:

משלחין אותו לדרך רחוקה. וא"ת אף אם אינו בדרך רחוקה למה לא יעשה פסח שני הא אנוס הוא שאסור לכנוס לעזרה ועוד לא יהא אלא מזיד עושה פסח שני מיהו למ"ד אין השני תקנתא דראשון ניחא הך קושיא בתרא וקושי' הראשונה י"ל להוציא נפשיה מספק כרת משלחין אותו לדרך רחוקה:

יטמא טומאת התהום כו'. וקשה הא תניא בתוספת' דפסחי' (ומביא' רש"י שם) אמרו לו קבר התהום עמך בבית ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו מביא קרבן טומאה ע"כ ש"מ דלטומאה ודאי' משוינן לה שהרי מביא קרבנות טומאה. שהרי דאיירי עד שלא הביא פסחו א"כ ל"ל לשלחו בדרך רחוקה גם במתני' דפ' בתרא תנן אם עד שלא גילח אף טומאת התהום סותר לכך נראה שהגי' שבפסחים שם עיקר ניטמא טומאת בית הפרס משלחין. אותו בדרך רחוקה. שטומאה זו דרבנן היא:

אלא לחומרין. בפסחים פ"ז ה"ו כתבתי בתוס' בד"ה תני כו' כ' הרמב"ם פ"ז מהק"פ יחיד שנטמא בספק רה"י ה"ז ידחה לפסח שני כשאר טמאי מת וציבור שנטמא בספק רה"י יעשו כולו בטומאה. וקשי' לי הא דאמר אף ר"ה לא אמר אלא לחומרין ע"ש. ואפשר הרמב"ם מפרש רבי יוחנן אמר יעשו בספיקן כלומר יעשו הפסח בטהרה אף שהן ספק טמא ור"ה אמר יעשו בטומאה לאו שיעשו בטומאה אפי' בכלים טמאים וכן שאר טמאים יעשו עמהם בטומאה אלא אלו יעשו בטומאה אפילו בכלים טמאים ממ"נ דהשתא מיהו רוב הציבור טמאים אבל שאר טמאים אל יעשו עמהם ומסתייעא כי זה דהא גם בנזיר אר"י שאינו מגלח תגלחת הטומאה ש"מ דלנזיר טהור מדמי ליה דאל"כ אין לו תקנה לעולם שהרי אינו יכול לנהוג נזירות טהרה עד לאחר תגלחת הטומאה אלא שעדיין ה"ל להרב לבאר דבריו גם מהא דגרסי' שם דף כ"ה תני ר"ה יעשו בספיקן משמע כפי' בקונטרס וכמ"ש שם. גם תימא שלא ביאר הרב דין זה בהלכות נזירות וצ"ע: