שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 10

ישראל ערל מזין עליו כו'. עמ"ש פסחים פ"ח ה"ח בתוס' בד"ה ערל כו':

כמ"ד בי"א מלו כו'. נראה הנך תנאי פליגי בפלוגתא דר"י ור"א. דגרסי' בירושלמי סוטה פ"ז ה"ג על דעתי' דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום שעברו את הירדן ע"ד דר' אלעזר לא זזו ממקומן נמצא לר"י שהלכו מהלך רב בו ביום ודאי לא נמולו בו ביום ולר"א ודאי נמולו בו ביום. ובעיקר דיוקא דר"א קשה אפי' למ"ד בעשירי מלו מוכח שפיר ערל מקבל הזאה דאף בעשירי אי אפשר לומר שהיה שלישי שלהם דא"כ ה"ל שביעי שלהם בע"פ ואין שוחטין וזורקין על טמא מת בשביעי שלו ותניא טבלו ומלו ועשו פסחיהן בטהרה כמפורש בבבלי יבמות פ' הערל. מיהו כל זה לשיטת הרמב"ם שכתב ריש פ"ו מהק"פ טמא מת שחל ז' שלו להיות בע"פ אע"פ שטבל והוזה עליו נדחה לפסח שני אבל הראב"ד שם פליג וסובר ששוחטין עליו. ולהרמב"ם י"ל ודאי סוגיא זו אזלא למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ דסובר נמי שוחטין על טמא מת בשביעי שלו ואיהו כרב ס"ל דאמר אין שוחטין על טמא שרץ (ודברי הכ"מ שם צ"ע) אך לישנא דש"ס בבלי קשה דא"ר יוחנן ערל מקבל הזאה שכן מצינו באבותינו כו' בעשירי לא מלו משום חולשא דאורחא הזיה אימת עביד לאו כשהן ערלים. משמע מפורש דשוחטין על טמא מת בשביעי שלו. ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וי"ל: