שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 4

ויכוף את אשתו כו'. וקשה הא הכא הוי כאומר הנייתך עלי שאינה רוצה לשתות יין או שאסרה עליה הנאת עצמה וי"ל ס"ד דמקשה כיון שמנוולת עצמה בנזירות כדתנן לעיל פ"ד ה"ל כאומר' הנייתה עליו וכי היכי דכופה ומשמש' ה"נ יכול לכופה שלא תנוולה עצמה. וניחא נמי מה שהקשתי נדרים פי"א ה"א בד"ה ויכוף כו' ולוקמי מתני' בשאמרה הנייתך עלי אם ארחץ. דסובר הש"ס רחיצה כהנייתו היא שלא תהא מנוולת:

שנייא היא דכתיב כי נזר כו'. וא"ת א"כ נימא דקרא אתי למעוטי עבדים שאין להן נזירות וא"ל היקישא הוא דהוקשו עבדים. לנשים הלכך מוקמינן מיעוטא רק לכפיי' דהא קרא לא משמע הכי אלא שאין להן נזירות כלל וטפי יש לאוקמא קרא בכולא. וי"ל דכתיב ואמרת אליהם לרבות עבדים כדאמרי' בבבלי בסוגיין. אך קשה דגרסי' בהוריות פ' כהן משוח אשר נשיא יחטא יכול נשיא שבטים כנחשון ת"ל ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה' אלהיו מה להלן נשיא שאין עליו אלא ה' אלהיו אף כאן נשיא שאין עליו אלא אלהיו. א"כ אף בנזיר נאמר שאין נזירות נוהג אלא במלך דלכל ישראל יש אדון אחר עליו דהיינו מלך אעכ"ל דוקא התם דכתיב נשיא דרשינן כן שאין אדון עליו כו' אבל במקום דלא כתיב נשיא לא דרשינן כן ונראה זהו טעם הבבלי דלא מייתי הך קרא וצ"ע:

כפפו רבו וניטמא מהו שיביא קרבן טומאה. עיי' בקונט'. וללישנא בתרא צ"ל דאיבעיא היא לר' יוסי דסובר מחאה לדבר אחד הוה מחאה לכולן דלר"מ ע"כ איירי שכפאו רבו ליטמא ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה פשיטא כו'. וא"ת לא יהא אלא אנוס דמביא קרבן טומאה כדאמרי' בפ' שני נזירים ובבבלי כריתות פ"ב וי"ל דשאני הכא שכן הדין שיטמא ואין כאן נזירות ולא קרבן דכתיב וכפר על הנפש אשר חטא והרי לא חטא משא"כ באנוס מכל מקום טימא ראש נזרו וצריך כפרה:

מהו שיסתור. וא"ת במאי קמיבעיא ליה אי בשיצא לחירות אפי' השלים נזירותו ולא גילח צריך למנות מתחלה כדתני בתוספתא בפרקין וכ"כ הרמב"ם פ"ב ואי בשלא יצא מאי נ"מ הרי הרב מוחה בנזירותו וי"ל בשנתרצה הרב אח"כ מיבעיא ליה אם צריך למנות מעיקרא או משלים נזירותו וסגי וקשה כיון דמסיק דאינו סותר כל זמן שהוא אצל רבו למה יסתור בשיוצא לחירות וז"ל התוספתא עבד שנזר והשלים נזירותו וגילח ויצא לחירות יצא ידי נדרו נזר ולא גילח ויצא לחירות לא יצא ידי נדרו. ונראה שגם וזה הל' היא בנזיר שאין הימים שנהג בעבדות מצטרפין לימי החירות אלא בעינן או כולן בעבדות או כולן בחירות וגילוח דתני היינו הבאת קרבנותיו כהאי דתנן נזר שגילח כו'. והרמב"ם כתב נזר והשלים נזירות וגילח ולא ידע רבו ואח"כ יצא לחירות כו' ע"ש נראה שסובר אם כפהו הרב ימים הראשונים נופלים וצריך למנות מחדש הלכך אם כבר הביא קרבנותיו אמרי' מסתמא ניחא ליה להרב במאי דעביד גם מה לעשות לו עוד אבל כל שלא הביא קרבנותיו אפשר להרב למחות לכך מתבטלים כל הימים שכבר נהג נזירותו. והראב"ד כ' אין לזה שרש אלא בשכפאו רבו עד שלא גילח לומר שמביא קרבנותיו ומגלח. וכתב הלח"מ קמ"ל דלא תימא כיון שיצא לחירות נתבטל נזירותו ע"ש. ותימא הל"ל סתם יצא לחירות משלים נזירותו וכדתנן מתני' וזה הוי רבותא טפי לפי' הראב"ד במתני' ועוד מסיפא שמעינן דתני מונה משעה שנטמא ש"מ שאין החירות מבטל הנזירות והאי בשכפאו איירי כמ"ש בסמוך וצ"ע: