שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 2 · הלכה 10 · Segment 3

אין יסבור ר"י כו' ויסתור הכל. וקשה הא מפורש תנן לקמן פ"ג נטמא יום ק"א סותר ל' רא"א שבעה. א"כ ה"נ כנטמא לאחר מלאת ולכ"ע אינו סותר הכל וי"ל אס"ד כסתירה דלאחר מלאת קאמר למה יסתור כלל דהא קיי"ל סתירה דלאחר מלאת אינה סותרת אלא ז' ולא פליגי ר"א ורבנן אלא ביום ק"א דוקא. והכא אין טעם לדחותו ליום ק"א דוקא:

השלים נזירותו כו'. ותימא אמאי לא יגלח לנזירותו קודם נזירת בנו ע"כ לומר משום דמיד בשעת הלידה חל נזירות בנו ואסור בגילוח א"כ אף בתשלום נזירת בנו יהא אסור בגילוח דהא כבר חל נזירותו ואנן תנן שאין תגלחת פחות משלשים יום. בשלמא לפי' תו' ניחא דכתב תגלחת לאו דוקא דלעולם אינו מגלח אלא תשלום נזירת בנו ונזירותו ומגלח תגלחת אחת לשתיהן. אבל לפי' הרמב"ם שכתבתי בקונטרס במתני' קשה וי"ל קסבר הרמב"ם בשעת נזירות הבן קיבל על עצמו ג"כ התגלחת בתשלומין ואין נזירותו דקיבל עליו אח"כ חל לעכב תגלחתו משא"כ כאן. מיהו קשה דלעיל ה"ט גרסי' ר"ל וריב"ח תריהון אמרין לעולם אין נזירות בנו חלה עד שיביא קרבן ויגלח. ודוחק לומר דסתמא דש"ס דהכא פליג וצ"ע:

הפריש קרבנותיו כו'. משמע כל היכא דמגלח תגלחת אחת לשתיהן אינו מביא אלא קרבן אחד. וקשה דבכל הסוגיא כתבו תו' דמגלח אחת בסוף ומביא שתי קרבנות כאחת. ולפי משמעות סוגיין אינו כן. ואף ר"י לא קאמר דמגלח וחוזר ומגלח אלא בשכבר הפריש קרבנותיו של נזירותו אבל בשלא הפריש אינו מביא אלא קרבן אחד. וכן מפרש בסמוך מגלח תגלחת אחת לשתיהן. וכן משמע פ"ג מלשון התוספתא לקמן שהבאתי שם בקונטרס. ועמ"ש לעיל בפרקין בד"ה ואח"כ כו' וצ"ע:

הרי שהיה נזיר ומצורע כו'. יש ספרים שגורסי' כך בתוספתא. אבל בבבלי ס"פ שני נזירים ליתא להך בבא אחרונ'. ש"מ דסובר כר"י דאינו מגלח אחת לשתיהן בנזיר ונזיר. וא"ת מגופא דברייתא יש להוכיח דנזיר ונזיר מגלח תגלחת אחת לשתיהן דהא גם בנזיר ומצורע אלו אין חילוק ביניהן היו מגלחין תגלחת אחת לשתיהן וי"ל ודאי אף ר"י לא פליג אלא בשהפריש קרבנותיו דאז מחוייב בשתי תגלחת אבל בשלא הפריש מודה ר"י כמפורש לעיל וא"ת א"כ לפ"ז מאי פריך הש"ס לר"י מהך ברייתא דילמא איירי בשלא הפריש קרבנותיו וי"ל דא"כ מאי קמ"ל התנ' פשיטא דבשלא הפריש אינו מגלח אלא תגלחת אחת אלא ודאי לאשמועינן דאפי' הפריש אינו מגלח אלא תגלחת אחת. והרמב"ם לא ביאר דינים אלו ולא ידעתי למה וצ"ע:

הדרן עלך הריני נזיר