שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 5

יצא מונה לנזירות בטהרה כו'. וקשה למה יעלו לו הימים האלה למנין הא מיהת טמא הוא השתא וטומאה סותרת אינו דין שלא יעלו למנין נזירות וי"ל רב מפרש למתני' בנטמא בטומאת בית הקברות שאין הנזיר מגלח עליה כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה לפיכך עולין לו ימים אלו. ואף שכ' הרמב"ם פ"ז מה' נזירות כל ימי טומאה אין עולין לו ממנין ימי נזירותו י"ל רב פליג.. דמהיכא יליף לה הרמב"ם מדתנן לקמן באמת אמרו ימי הזב והזבה והסגרו של מצורע עולין לו משמע דוקא הני אבל ימי טומאת מת אפי' אותן שאין הנזיר מגלח עליהן אין עולין וכמ"ש הכ"מ. ולדידי אין ראיה משם הני איצטרך לאשמועינן דסד"א ניליף ממצורע בימי חלוטו דמטמא משכב ומושב ואין עולין לו מן המנין הנך נמי קמ"ל דלא דמיין דימי חלוטו בעי תגלחת כו' וכן מפורש בבבלי פ"ז דף נו ע"ב דסד"א למילף מימי חלוטו ומצאו הך פירכא מכאן אמרו ימי הזב והזבה כו' ע"ש. ודברי הכ"מ צ"ע. ועמ"ש בסמוך. אך קשה לרב מ"ט דר"א דאמר לא בו ביום משום דבעינן שיפלו הימים הראשונים הא הכא נמי נופלים הימים הראשונים דהא שבעה ימי הטהרה דטומאת בית הקברות עולין לו ועכשיו ע"י כניסתו בשביעי ומיטמא בטומאה שהנזיר מגלח עליה נופלים אלו הימים כדין כל טומאה שסותרת וי"ל רב סובר פלוגתייהו דר"א ות"ק בנזיר טהור שנטמא ביום הראשון לטהרתו אבל נזיר זה שבבה"ק כל שבעה ימי טהרה עולין. לו. ונ"ל דממתני' דייק הרמב"ם שאין ימי טומאה עולין לו דקסבר ודאי ר"א ורבנן בנזיר שנטמא בבה"ק איירי. ואס"ד דעולין תיקשי מ"ט דרבנן:

א"ל תורה קראת כו'. ביחזקאל פירש"י אקרא אחרי טהרתו כו' אחרי פרישתו מן המת כך שנוי' במ"ק ע"כ. והדבר תימא דבמ"ק בבבלי דף ז' מפורש דאמצורע קאי דאמרי' התם אחרי טהרתו יספרו לו שבעת ימים ר"י אומר ימי ספירו ולא ימי חלוטו כו' ע"ש. לכך נראה שאיזה תלמיד כתב שכך שנויה במ"ק לפי שלא ידע מי שפירש כן. ואין ספק שמסוגיין למד לפרש כן דאמת קאי. ופשטא דקרא משמע טפי כדרב דאלו לריב"י קשיא אמאי קרי ימי ספרו ימי טהרתו אע"ג שהקיל ממה שהיה מ"מ עדיין אב הטומאה הוא וחמיר מימי חלוטה שאסור בתשמיש המטה אבל אי אטומאת מת קאי ודאי מקרא טהור בשעת פרישתו דמעיקרא הי' מטמא טומאת ז' ועכשיו אינו מטמא אלא טומאת ערב. אך קשה הא קרא קריא ליה למצורע בימי ספרו טהור דכתיב זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו:

נכנס בו ביום כו'. וא"ת מאי ועולין לו מן המנין דתנן י"ל ה"ק אפי' נכנס בו ביום עולה לו אותו מקצת היום משהזה עד שנטמא מן המנין וה"ל כנזיר טהור שנטמא ומביא קרבן טומאה. ומכאן ראיה לגי' תוס' בפירקין דף יט ע"א. ודלא כגי' רש"י והרמב"ם פ"ו מה"נ: