שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 2

איש כי ידור מה ת"ל נדר אלא מיכן כו'. וקשה הא הך קרא בפ' מטות כתיב טפי ה"ל לאתויי קרא דפ' נזיר איש כי יפליא לנדור נדר דמוקדם בקרא. גם בבבלי נדרים ד' ג' מייתי קרא איש כי יפליא למידרש מיניה כינויים ע"ש. וע"ק הא איצטרך קרא דאיש כי ידור נדר דבעינן שידור בדבר הנדור כמפורש בבבלי פ' שבועות שתים ונדרים פ"ב. ומ"ש הרא"ש בפי' שם דמ"ד דברה תורה כלשון בני אדם יליף ליה דבעינן שידור בדבר נדור מדכתיב לה' וה"ק קרא עד שידור בדבר הנדור לה' ע"ש. וקשיא לי הא אפי' במתפיס בנדר שנדר הוא לבדו כיום שמת בו אביו שאין בזה לה' אלא לענות נפשו הוי נדר כמפורש שם ועוד שגם איסורים הם לה' שהרי התורה אסרו ודבר הנדור מנ"ל דהא נדר אינו מיותר דלשון בני אדם הוא ועוד כי היכי דדרשי' נזיר להזיר לה' דבעינן שיזיר לשם שמים ה"נ נימא גבי נדר שיהיה נדריו לשם ה'. גם בירושלמי נדרים דף ג' ע"ב מפורש דלה' משמע שאינו נודר ומתפיס אלא בקרבן ולא באסורים ונדרים שאסר הוא על עצמו ע"ש ועוד הא איצטרך לה' שנדרים חלין אפי' על דבר מצוה כמפו' בבבלי נדרים דף ט"ז ע"ב:

מיכן שאדם קובע עליו כו'. כתבו תוספות בפרקין דף ה' ע"ב בד"ה מלמד כו' ודאי נראה דאם אמר הריני נזיר ונזיר לא איצטרך דמשתמע שפיר כשישלים הראשון דמתחיל ומונה השני וכי איצטרך קרא להיכא דאמר הריני נזיר היום ונזיר דס"ד כיון דאמר היום לא חייל עלי' אלא חד נזירות ע"כ. ותימא הא פלוגתא היא בבבלי נדרים פ"ב דף יח ור"ה מוקי קרא למקבל עליו שתי נזירות בבת אחת ושמואל מוקי ליה באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום. והשתא מאי נראה דקאמרו הא ודאי לר"ה באומר הריני נזיר ונזיר לא חייל השני דדוקא בבת אחת הוא דמונה שתים ולשמואל אפי' באומר שתי פעמים היום ה"ל נזיר שתים וקרא להכי איצטרך וא"ל דדוקא באומר היום הוא דבעינן שתים בבת אחת אבל היכא דלא אמר היום אפי' אמר נזיר ונזיר ה"ל נזיר שתים דא"כ ל"ל לר"ה למימר אבל נזיר היום ונזיר למחר חל נזירות על נזירות הל"ל רבותא טפי אפי' נזיר ונזיר הוה נזיר שתים ועוד למה מוקי ליה בשקיבל עליו שתים בבת אחת ה"ל לאוקמי בנזיר ונזיר וצ"ע. ורש"י כ' נדרים פ"ק דף ג' ע"ב בד"ה שהנזירות כו' שאם אמר הריני נזיר חל עליו נזירות במסכת נזיר פ' מי שאמר הריני נזיר מחלוקת ר"י ור"ל כו' ע"כ. ותימא הא ל"פ ר"י ור"ל אלא אם נזירות חלה במקום טמא אבל לא שיחול נזירות תוך נזירות וצ"ע. והא דקאמר הש"ס שם הניחא כו' קאי אפלוגתייהו דשמואל [ור"ה] שכתבתי לעיל. והר"ן כתב שם בד"ה הניחא כו' אבל מ"ד ד"ת כלשון בני אדם ס"ל דכה"ג לא בעי קרא. ותימא מ"מ קשיא אף למ"ד ד"ת כלשון בני אדם ברייתא דמייתי פ"ב דנדרים דדרשינן מדכתיב נזיר להזיר ילפינן שהנזירות חל על הנזירות וכ"ת מ"ד ד"ת כלשון בני אדם תנא הוא ופליג אהך ברייתא א"כ מה לו להזכיר פלוגתייהו דהנך אמוראי דפ"ב ה"ל למימר הניחא אי ס"ל כהך תנא דברייתא ויש ליישב: