שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 9 · Segment 1

או שלקן. כ' תו' פסחים דף לט ע"ב בד"ה לא שלוקין ולא מבושלין משמע דשליקה הוי טפי מבישול דאי לאו הכי הוי זו ואצ"ל זו וכ"מ בכמה דוכתין והא דתנן בנזיר היה מבשל השלמים או שלקן לח הוי זו ואצ"ל זו דקמ"ל בשליקה אינו יוצא מתורת בישול ע"כ. משמע מדבריהם כל מקום דתני שלוק היינו בישול יותר מדאי ופי' הר"ב שם עד שנימוח. וקשה הא אמרי' בת"כ ובחולין פ' ג"ה אין בשלה אלא שלימה ואי נימוח יותר מדאי איך יקח אח"כ הזרוע שלימה וזהו מ"ש נדרים רפ"ו מתני' דהכא קשיא להרא"ש. והרמב"ם כ' ה' נדרים ריש פ"ט ואם אין דרכם לקרות מבושל אלא לבשר שנתבשל במים ובתבלין ה"ז מותר בצלי ובשלוק ע"כ נראה מדבריו דשלוק מיקרי דבר המתבשל בקדירה בלא מים והשתא ניחא הכל הא דקאמר שלוקה אוסרת ונאסרת היינו מטעם שאין שם מים חוזרת ובולעת מדמה. והא דא"ר יוחנן לית כאן נכבשים אלא שלוקים. הטעם כיון שאין שם מים המבלבלים הטעם חוזרת ובולעת טעמה ולא משל אחרים. וזה כלל גדול בתורה וחקרהו ועמש"ל בד"ה ושניהן:

ואח"כ הותר הנזיר כו'. לעיל פ"ד ה"ה כתבתי בתו' בד"ה דברי כו' גם דברי ר"י תמוהים כו' ע"ש לפי מואי דאמרי' בכורות דף כו בגיזה ועבודה פסולי המוקדשין אהדרי למלתא קמייתא קשיא לר"י אלא לפמ"ש תו' ביצה דף יב כל היכא דכתיב היתירא מפורש לא אמרי' דהדר למלתא קמייתא ניחא דה"נ ההיתר מפורש דלת"ק אי לאו דכתב ואחר ישתה ה"א דשרי מיד ועדיין הדבר צ"ע ועמ"ש שם בתו' בד"ה רש"א כו' וצריכין להגיה וכצ"ל וקשה קרא ל"ל תיפוק ליה מדכתיב ונתן כו' וי"ל מכאן ליכא למילף כו':