הקדמות לתלמוד הבבלי · מנחות · הקדמה לפרק ה'

וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן. וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה. (ויקרא ב, ד-ה)

וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי יְהֹוָה אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ. (ויקרא ו, ז)

עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו. (ויקרא ז, יג)

מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה׳. (ויקרא כג, יז)

שני נושאים עיקריים בפרק זה: אופן עשיית עיסת המנחות, ודרך הגשתן והקרבתן למזבח.

הדיון בדרך עשיית המנחות פותח בדרך הלישה, ובהמשך נידונות דרכי העריכה והאפיה. נאמר בתורה כי מנחת מאפה תנור ומנחת מחבת באות דווקא מן המצה. ולכך צריכה הלישה להיעשות באופן שלא תבוא העיסה לכלל חימוץ. אף שאר המנחות באות מצה, אף שלא נאמר בהן הדבר במפורש, אלא נלמד מההוראה הכוללת ״וזאת תורת המנחה״. אבל אנו נדרשים לברר האם הן אף פסולות אם הובאו חמץ.

מאידך נאמר בתורה כי עשר חלות מתוך הלחמים הנלווים לקרבן התודה (״לחמי תודה״) באות כלחמי חמץ וכן שתי הלחם הבאות בחג השבועות באים חמץ.

הוראה זו מעוררת שאלות רבות, והמרכזית שבהן היא מהי הגדרתו של ״חמץ״ (שאסור בכלל המנחות, ושחובה בשתי המנחות הללו), באיזה שלב נחשבת העיסה לחמץ, ובאיזה שלב יצאה מכלל מצה אך לא הגיעה לכלל חמץ. שאלה רבת חשיבות נוספת היא באשר לנוזל המחמיץ את העיסה, האם אף נוזל שאינו מים מחמיץ את העיסה. ומכאן יש מקום לדיון באשר לדרך לישתן הראויה של כל המנחות. לגבי המנחות החייבות לבוא מן החמץ, יש לברר כיצד מחמיצים את עיסתן, שכן לצורך ההחמצה נצרך להשתמש בשאור (חלק המחמיץ את העיסה), ואין זה ברור מאין נלקח שאור זה, אם מתוך סולת המנחה עצמה (ואין זה שאור חמוץ ביותר), או מחוצה לה (דבר שעלול להביא לסטיות משיעור עשרון מדוייק ותהא המנחה חסרה או יתירה).

אף דינו של העוסק בעיסת המנחה צריך בירור, האם איסור ההחמצה נוהג בו רק בשלב הלישה, או אף לאחר מכן, בעריכה ובאפיה. וכן יש לדון במי שמחמץ עיסה שכבר הוחמצה, או המחמץ מנחה שנפסלה.

חלקו השני של הפרק עוסק בדרכי הבאת המנחות לקרבן, ובהתייחס למעשה ההגשה למזבח והתנופה, עם שמשווים את המנחות השונות: אלו מהן טעונות גם הגשה וגם תנופה, או אחת מאלה, או אף לא אחת מאלה.

בחלקו האחרון של הפרק יידונו ההבדלים בין מנחת מרחשת למנחת מחבת, ומהי הגדרתה המדוייקת של ״מנחת מאפה תנור״.

ומתוך עניינים אלה עולים בפרקנו נושאים נוספים: דרך הפרשת תרומות ומעשרות, ודיני טומאות אוכלין, הטלת מום במוקדשים, מלאכות האסורות בשבת ועוד.