הקדמות לתלמוד הבבלי · נדה · סיכום לפרק י'

בדינו של דם הבא עם ביאת הבתולים קבעו חכמים כי יש להבחין בין זו שהיא קטנה (שגילה פחות משתים עשרה שנים), שעדיין אין זה זמנה לראות לבין זו שהיא נערה (שגילה שתים עשרה שנים ויום אחד, והביאה שתי שערות). ואף בנערה יש להבחין בין זו שעדיין לא ראתה דם לפני נישואיה אלה, ובין זו שכבר ראתה דם בעודה בבית אביה, קודם נישואיה. ובכל האופנים הללו נחלקו חכמים בדינה.

שבקטנה, יש מחכמים שאמר שנותנים לה ארבעה לילות, שכל דם שתראה בהם נחשב כדם בתולים, ואינה נטמאת בו. ויש שאמרו שכל עוד לא נרפא הפצע שנגרם לה בביאת הבתולים, נחשב הדם שהיא רואה כדם בתולים. אכן הוסיפו והבחינו בדרך בה יוצא הדם: שאם הדם שותת ממנה רק כשהיא עומדת ולא כשהיא יושבת, או רק כשהיא יושבת על דבר קשה ולא כשהיא יושבת על דבר רך — הרי זה דם בתולים. ואולם אם הדם שותת ממנה בכל האופנים הללו — אין זה דם בתולים אלא דם נדה, שהגיע זמנה לראות.

ובנערה שעדיין לא ראתה דם קודם נישואיה אלה, יש שאמרו שאין נותנים לה אלא את הלילה הראשון בלבד, שכל דם שתראה במהלך הלילה הראשון נחשב דם בתולים, ואילו כל הדמים שתראה מכאן ואילך הריהם דמי נדות. ויש שאמרו שנותנים לה ארבעה לילות, שכל דמים שתראה בהם הריהם דם בתולים. ואילו בנערה שכבר ראתה דם קודם נישואיה, יש מהחכמים שאמר כי אין נותנים לה אלא בעילה ראשונה בלבד (״בעילת מצוה״), שאין בעלה צריך לפרוש ממנה קודם שסיים בעילתו, אף שהדם שותת. ואולם לאחר מכן, נחשב הדם לדם נדות. ויש האומרים כי כל הלילה הראשון הריהי מותרת לשמש עם בעלה, ותולים אנו דמי הלילה הזה כדמי בתולים.

אכן כל זה הוא מעיקר הדין, ואולם כיון שכבר פשטה ההנהגה שבנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל הריהן יושבות עליה כדין נדה, מעתה אף הנושא את הבתולה, ואף שהיא קטנה שלא הגיע זמנה לראות, משנבעלה בעילת מצוה הריהי נאסרת עליו כנדה.

ובדינה של הזבה שנהגה שלא כראוי ובדקה עצמה ביום הראשון וביום השביעי (ומצאה עצמה שהיא נקיה) בלבד ולא בדקה עצמה בשאר הימים שביניהם, נחלקו חכמים. יש שאמרו שמאחר ובתחילת הספירה וכן בסופה נמצאה שהיא נקיה, יש להעמידה על חזקת טהרה אף לענין שאר הימים (ויש שאמרו כי גם אם בדקה עצמה רק ביום הראשון או רק ביום השביעי בלבד, ומצאה שהיא נקיה, יש להעמידה על חזקת טהרה לגבי שאר הימים). ויש שאמרו שאין לה אלא שני ימי בדיקה, ונצרכת היא לטהרתה לבדוק עוד חמישה ימים. ואחרים אמרו שאין לה אלא את בדיקת יום השביעי בלבד.

ובאשר לדינו של הדם שיצא מאשה מתה ולאחר מותה, נחלקו חכמים. יש שאמרו שדין דם זה כשאר דמים היוצאים ממקור האשה, ומטמא משום דם הנדה המטמא במגעו ובמשאו. שכן אף שיצא הדם לאחר מיתה, מכל מקום הרי עבר דרך המקור, ומקומו של המקור מטמא. ומלבד שמטמא דם זה כטומאת דם הנדה, הריהו מטמא גם משום טומאת מת, בטומאת אהל. ויש שאמרו שאין כתם זה מטמא משום דם נדה, לפי שנעקר הדם ממקורו לאחר שהאשה כבר מתה.

ועוד יש בפרקנו בירורי דברים בדינה של היולדת (או מפילה) בימי טהרה, לזכר או לנקבה, לענין טהרות וקדשים. ועניינים נוספים, וכדרך התלמוד.