הקדמות לתלמוד הבבלי · יומא · סיכום לפרק ד׳

דיני ההגרלה על השעירים נידונו בהרחבה בפרק זה, וסוכם כי עצם ההגרלה, אך שאיננה עבודת קודש במובן המצומצם, מכל מקום היא חלק מהותי (״מעכב״) מסדר היום. ואולם הפרטים השונים במעשה ההגרלה, ואפילו הנחת הגורל על השעירים, אינם אלא למצוה לכתחילה. ואכן, היו מדקדקים הרבה בהגרלה גם בענינים שאינם מעצם מצוה זו, כגון ההבחנה באיזו יד עולה הגורל לה׳, ועוד כיוצא באלה.

כיון שהשעירים לא הוקרבו מיד, אלא נשארו עומדים עד לסיומן של עבודות אחרות, נתנו בהם סימנים בלשון של זהורית; זו של השעיר לה׳ נתונה על צוארו (רמז לשחיטה), וזו של השעיר המשתלח בין קרניו. תוך דיון בלשון זו בא התלמוד לעסוק בהלכות הפרה האדומה, שאף בה השתמשו בלשון כזו של זהורית. ויתר על כך, כיון שיש קשר פנימי מסוים בין עבודת יום הכיפורים (ובפרט בשעירים) ובין מעשה פרה אדומה, נתבררו בפרק זה כמה עיקרי דינים בנושא זה בשחיטת הפרה, בשריפתה ובטפול במי החטאת, ובעיקר נתברר היחס בין המקרא וההלכות בענין זה.

לאחר שהתודה הכהן הגדול וידוי שני על פרו, שחטו הכהן הגדול וקבל דמו. אלא שהיו מניחים את הדם ביד איש מיוחד שיטפל בו שלא יִקָּרֵש, עד שיגיע זמן הזאתו.

הבאת הקטורת של יום הכיפורים, שהיא מבחינה ידועה שיאה של עבודת היום, דרשה הכנות מיוחדות, בקטורת, במחתה שבה הביאו את הגחלים, ואפילו בגחלים שחתו מעל המזבח לצורך זה. אחדים מן השינויים שנעשו ביום הכיפורים מבוססים על דברי הכתובים והדגשותיהם, כגון יחודה של הקטורת שתהא ״דקה מן הדקה״, ההקפדה על הגחלים שתהיינה ״גחלי אש״, ואף המערכה המיוחדת הנוספת של עצים שהיתה יוקדת על המזבח ביום הכיפורים. אכן, נעשו גם שינויים אחרים בסדרי העבודה ביום הכיפורים כגון בטיבה ובמבנה של המחתה, בדרך עלייתו של הכהן הגדול למזבח, ובאופן שבו היה מקדש ידיו ורגליו — שנקבעו מפני צורך שמושי, להקל מעט מכּוֹבד העבודה המוטלת על אדם יחיד ביום הצום.

ואגב הדיונים בגחלים ובמערכת יום הכיפורים נתבררו גם כמה גופי הלכה כלליים, הן לגבי המערכות השונות שהיו בכל יום על המזבח, והן לגבי השמירה על אש המזבח וגחליו, אלה שהשתמשו בהן לצורך הקטורת ואלה שנפלו מעצמן לארץ.